אאא

שתי הפרשות של הקמת המשכן פותחות בשתי צורות שנראות הפוכות. הפרשה הראשונה מדברת על התנדבות: "מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי" (שמות כה, ב), והפרשה השנייה מצווה: "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד" (שמות כז, כ).

איך זה הולך ביחד? אם מדובר על התעוררות פנימית מה שייך פה ציווי?

מתברר, שגם עם הדבר הכי ספונטני וטבעי ושמו רצון צריך לעבוד! צריך להוביל אותו, לחזק אותו, להאיר אותו.

"הנשמה קרויה 'נר'... כי תוקף הרצון הוא בחינת אור ונר שמאיר להאדם בכל מיני חושך וצלמוות... שאוכל להתגבר נגד כל הגדודים והחיילות וחומות הברזל הרוצים להפסיק ח"ו ביני ובין אבי שבשמים... וזה בחינת שבעת הנרות, כי הנשמה כלולה מכל השבע מדות... והאדם בא לזה העולם בשביל להתנסות בזה, שיעבור עליו כמה מיני חושך הכלולים בשבעה... ועל כל זה עיקר העצה והתחבולה הוא התגברות הרצון דקדושה, שכשהאדם מתחזק איך שהוא בכל מה שעובר עליו, לבלי להניח את הרצון דקדושה, ולהתחיל בכל יום מחדש ברצונות חזקים חדשים להשם יתברך, אזי הרצון דקדושה שהוא עיקר קדושת הנשמה מאיר לו כמו נר ממש... לעלות מכל הנפילות מחושך לאור גדול" (ליקו"ה, ברכת השחר, ה).

זה לא שאם אתה לא יודע מה אתה רוצה אז "אין לך את זה". זה לא שאם אתה רוצה דברים מנוגדים אז "עזוב, צא מזה". זה לא שאם רצית פעם והתייאשת אז אתה כבר מחוץ לתמונה. לא!

אומר רבי נתן, הרצון הוא כמו נר – בא ותדליק אותו. בא ותייטיב אותו. בא ותטפל בו כמו שצריך.

איך עושים את זה?

בשלושה שלבים: גילוי הרצון, בירור הרצון והתמדת הרצון.

השלב הראשון הוא גילוי הרצון.

בשלב הזה נוסעים אל עולם האפשרויות הבלתי מוגבלות ומחפשים את הרצון החופשי כאילו הכל מותר והכל אפשרי, כאילו אין שום מגבלות של הגיון, זמן, בריאות, כסף, ואפילו אין מצוות ועבירות... עכשיו תרגיש – מה אתה רוצה?

ואם עולה לך כל מה שאתה לא רוצה, גם זה בסדר. זה יגיע, אל תדאג. רק תְפנה את הפסולת מכל הריצויים של כל השנים. למטה, אחרי הריצוי האחרון, תמצא את הרצון.

נו, עולה משהו? אל תפחד. אל תצנזר. כאן אין אף אחד שלועג. אף אחד לא יגיד שזה גדול עליך או קטן עליך, שאין לך סיכוי או שחבל שתתבזבז על זה. כאן אינך צריך לרַצות אף אחד. רק לִרצות.

יופי, מצאת את הרצון? נפלא! אז למה אתה קצת נבוך? אתה לא יודע מה עושים עם הרצון הזה? יש לו טעם קצת מוזר או לא מתאים? אין בעיה, אחר כך גם תברר את הרצונות האלו. כרגע רק תרצה, תרצה כמו ילד שמשוכנע שיצליח גם לגעת בשמים. תרצה בכל ליבך.

יש לך רצון?

קדימה לשלב הבא של בירור הרצון...

כאן מבררים את אותם הרצונות, שאספת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות.

כל רצון, גם אם הוא טוב וגם אם הוא (נראה כמו) רע, הוא יהלום. כאן מלטשים כל יהלום כזה. רצון טוב, כזה שתואם את הגדרת הטוב המוחלט של התורה, מחזקים. מסתתים. מייפים. קוראים לו בשם ומבררים מה הדרך לנהוג עימו. אני רוצה ללמוד תורה? מצוין. איזו תורה אני רוצה ללמוד? מקרא? משנה? נגלה? נסתר? עם מי אני רוצה ללמוד? באיזו צורה? באיזה קצב? איך הכי נכון לעַבֵּד את היהלום הזה?

לעומת זאת, רצון רע, הוא כמו יהלום שקבור תחת הררי אשפה. צריך להפריד אותו מכל ערמות הפסולת, לשייף אותו כהוגן ולהגיע אל הגרעין הטוב שבִּפְנים. כי באמת, אין רצון רע. יש רצון שהתעלמו ממנו, שלא טיפלו בו, שהגבילו אותו בשאט נפש תוך התעלמות מקיומו, עד שהפך לרצון רע. אבל אם מזהים את הרצון הגרעיני ומוצאים את מקומו וזמנו הנכונים, המותרים, המקודשים, אין לו עוד צורך להיות רע.

אז גם אם הרצון שאספת בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות הוא לא משהו, לא הכי ברור ולא לגמרי טהור, זה בסדר גמור. כאן תברר אותו. ככה, לאט, בעדינות, כמו שמתעסקים עם יהלומים, תקלף את השכבות של הלא טוב, ותגיע אל הגרעין האלוקי.

למשל, אני רוצה לאכול! אז בא נבדוק, נסיר קצת שכבות ונברר, מה זה בשבילי לאכול? מה נותן לי האוכל? אהבה? אז יכול להיות שאני בכלל לא רוצה אוכל, אלא פשוט רוצה לאהוב ולהיות אהוב? אה, כן! בעומק, זה מה שאני רוצה! איזה יהלום מרגש מצאתי כאן! אז מה אני רוצה לעשות בשביל זה? איך אני רוצה לטפח את היהלום הזה? בא נכין תוכנית מפורטת איך לעזור לרצון באהבה!

בשלב הבא, אחרי גילוי הרצון העצמי ובירורו די צורכו, נשאר לנו לגבש אותו. לגדל אותו. להעצים אותו. להחזיק בו חזק. לזככו מאלמנטים של גאווה ו'כוחי ועוצם ידי'. ולהתמודד מול הייאוש.

כבר יש לי רצון, והוא אפילו מבורר ומלוטש כראוי. אבל זה ממש לא אומר, שמיד אני מקבל אותו! נניח שהרצון הספונטני שלי היה לאכול, והרבה. במסגרת בירור הרצון הגעתי לשורש המקודש של הרצון שלי לאהוב ולהיות אהוב. ומשם, מתוך הבנה שהאהבה הכי עמוקה ואמתית ממתינה לי בבית, החלטתי למסור נפש על ריפוי המערכת הזוגית.

ואז מה? ממחר ולנצח אני משייט בין גלי אהבה ורדרדים? האם ברגע שיש לי רצון – מיד ולתמיד הוא מתממש?

לא בהכרח. יש דברים שבאים מהר יותר. ויש פעמים שצריך להמתין. או להמתין הרבה.

אני רוצה. וזה עוד לא מגיע.

אני ממשיך לרצות. וזה עדיין לא קורה.

בכל זאת אני רוצה. ואף על פי כן, זה מתמהמה.

וזה קשה.

אמרו לי, שהרצון זה מי שאני צריך להיות, שדרך הרצון אגיע למקום שלי שלשמו נבראתי. עברתי במסירות נפש את כל המסע הארוך הזה דרך כל ה'לא רוצה' שבתוכי. חיפשתי את הרצון. גיליתי אותו. הסכמתי להסתכל עליו למרות שהוא היה קצת מבהיל או דוחה. ליטשתי אותו. ביררתי אותו. ובמקום להשיג אותו על מי מנוחות, חובטים בי ומפריעים לי ומעכבים אותי! ויותר מזה, לא רק שהמערכת הזוגית שלנו לא מתקרבת אל האהבה, אלא היא ברגרסיה נוראית!

אז אולי להפסיק לרצות וזהו? לפחות כשאני לא רוצה, זה לא כואב לי כל כך, בכל פעם שאני לא מצליח. נפסיק לרצות. נוותר על הכל. נחזור לחיקו הבטוח והמוגן-מפני-אכזבות של ה'לא רוצה' וגמרנו. למה לשבור את הראש ואת הלב בלרצות מאה ולהגיע לאפס?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כי הרצון, הרצון עצמו ולא התוצאה, הוא הכל. בזמן הזה שאתה רק רוצה. ורוצה. וממשיך לרצות. הרצון שלך גדל ומתעצם. הוא מקבל כח. הוא מתפתח. הוא מזדכך. הוא מתקשר בענוות אמת אל בעל הכוחות והרצונות כולם, ומקבל את חסותו.

אתה רק רוצה. לא משנה מול אלו מניעות אתה עומד, אתה ממשיך לרצות. אתה רוצה ולא מצליח, ובכל זאת, אתה לא מוותר. עולם ומלואו חובטים בכנפיהם מולך להפחיד ולייאש – ואתה חזק ברצון. וגם אם אין שום תוצאות – אתה עדיין רוצה בלי גאווה ובכל הכוחות.

עד שיום אחד, כשהשם יחליט, ייפתחו בפניך כל השערים אל השביל שלך, כנגד כל הסיכויים ומעבר לכל המניעות וההפחדות.

כי "כשהאדם מתחזק איך שהוא בכל מה שעובר עליו, לבלי להניח את הרצון דקדושה, ולהתחיל בכל יום מחדש ברצונות חזקים חדשים להשם יתברך, אזי הרצון דקדושה שהוא עיקר קדושת הנשמה מאיר לו כמו נר ממש... לעלות מכל הנפילות מחושך לאור גדול".