מי אינה מכירה את "עבודת השורשים". כן. הדבר הזה שמורות, מחנכות ואפילו מדריכות, רואות כרעיון גאוני (ובטוחות שהן המציאו זה עתה סטארט-אפ ראשון במעלה) שיעסיק את הבנות/תלמידות ויצור עניין בכיתה/פעילות. וזאת בעוד שלא פעם האמת היא שמדובר במטרד לא קטן עבור התלמידות והרבה יותר מכך עבור האימהות שלהן. לעיתים, כמו במקרה שלי, מדובר במטרד גם ובעיקר עבור הסבתות שצריכות לשבור את הראש ולמצוא סיפור שורשים שימלא לפחות שניים שלושה עמודים.

כאשר ראיתי את מספרה של בתי על צג הטלפון, לא חשבתי לרגע שתוטל עליי המשימה לאתר מנבכי הזיכרון סיפור שורשים עבור נכדתי הבכורה. פתאום קלטתי שגם אני נמצאת בקטגוריית ה"סבתא מספרת". האמת היא, שלקח לי פחות מרבע שעה להיזכר בסיפור הבא, הרבה פחות מהזמן שהשקעתי בבניית השורשים המשפחתיים. מאידך, הייתי זקוקה לזמן על מנת לעבד אותו ולכתוב אותו בעברית שגם ילדות אמריקאיות בכיתה ג' יבינו אותה, נכדתי הגדולה מתגוררת בניו יורק.

לסבא רבא שלך הייתה במשך שנים רבות חנות של בגדי ילדים בתל אביב. לפני שלושים שנה הוא מצא את עצמו בעימות משפטי מול רשויות המס. בדיוק באותה תקופה שהה הסבא שלך אצל הרבי. כאשר סבא שלך עבר ליד הרבי כחתן צעיר, הוא ביקש ברכה שהמשפט שיש לסבא רבא המיועד להיות חמיו יסתיים כבר ושהוא ייצא ממנו בשלום. הרבי בירך אותו וסיים את הברכה במילים: "שימצא חן ושכל טוב בעיני אלוקים ואדם".

סבא חזר ארצה ומסר לסבא רבא את דברי הרבי. שניהם היו סמוכים ובטוחים בברכתו של הרבי. לאחר כמה חודשים ודיונים מתישים, הסתיים המשפט בשעה טובה ומוצלחת. בגזר הדין אמר השופט לתובעת מטעם רשויות המס כי הוא לא יכניס את סבא רבא לכלא, משום שהוא פשוט "מוצא חן בעיניו".

יש בדיחה כזאת, בדרך כלל של גברים. "אני מחליט בעניינים החשובים, והיא מחליטה בכל הדברים הקטנים. התחום שלי זה שלום בעולם, כלכלה, ופוליטיקה, ואילו אשתי אחראית על הדברים הקטנים: תקציב המשפחה, חינוך הילדים, היכן נגור ועוד דברים קטנים מעין אלו...".

לצערנו, לעיתים אנו רואים באותה דרך את מערכת היחסים שלנו עם הקב"ה. בדברים הקטנים לכאורה של היומיום - אנו מחליטים בעצמנו. ואילו את העניינים הגדולים אנו משאירים לקב"ה. הדברים החשובים, משמעות החיים – הם כאלה שה' קבע והחליט בהם. לנו אין בהם שום הבנה ובטח שאנו לא יכולים להשפיע עליהם.

אבל האמת היא שזה בדיוק להיפך, בכל העניינים "הקטנים", כל מעשי האדם ביום-יום, יש לנו הוראות ברורות ומפורשות שניתנו לנו בתורה הקדושה. נכון, יש לנו בחירה חופשית, אבל היא אינה משנה את מה שצריך לעשות, אלא אם לעשות או לא. יהודי יכול להחליט שהוא אינו רוצה לעשות את הוראות התורה, אבל בחירה שכזאת אינה הגיונית. להיפך, היא ילדותית וטעונה בהרס עצמי. למעשה, זו בכלל אינה בחירה "חופשית" בשל חוסר ההיגיון שבה. אבל העובדה שאדם יכול לפעול בניגוד לאינטרס העצמי שלו, היא בחירה.

למרות זאת, אותם דברים קטנים הם באחריותו של הקב"ה ולכן קיבלנו הוראות מפורטות כיצד לנהוג בכל אותם עניינים אזוטריים. אבל... בעניינים החשובים – מהות הקיום, משמעות החיים – מי שמחליט הוא האדם עצמו.

הקב"ה אינו מגדיר לאדם מהי סיבת קיומו בעולם, ועליו להגיע אליה בכוחות עצמו. הקב"ה מבהיר, אם תבחר להגדיר את עצמך ואת סיבת קיומך, זו תהיה האמת שלך וכך אתייחס אליך. בחירה אמיתית אינה בחירה בין טוב לרע. הרי ברור שכל אדם יבחר בטוב. אנו אחראים על "הדברים החשובים", על הגדרת הזהות שלנו – על השתייכותנו וסיווגנו כשומרים על הפיקדון שהופקד בידינו.

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו [email protected]

]]>