אין זו הפעם הראשונה שליאורה "מבלה" בתפוח הגדול, ניו-יורק הייתה עבורה עיר החטאים. המקום בו הסתובבה בלילות במועדונים בהם הושמעה מוזיקת ג'אז והמקום בו הסתובבה בימים בין מסעדות טריפה ופיגולים.

אה, כן, על הדרך שימשה לה העיר כערש תרבות ואמנות. העיר הגדולה הציעה לה מחזות זמר, תערוכות ומיצגי אמנות ושלל אירועי תרבות כיד הדמיון הלא טובה. אך ליאורה מעולם לא דמיינה את עצמה חוזרת לעיר הזאת למטרות אחרות, כבת קיבוץ שחזרה בתשובה לפני חמש-עשרה שנה.

לא קלה הייתה דרכה של ליאורה לעולם הקדושה. עליות ומורדות פקדו את דרכה המגששת אל אביה שבשמיים. צער ושמחה שימשו בערבוביה. גם כאשר הגיעה אל פסגת שאיפותיה וילדה את ילדתה השמינית(!) מצאוה השכול והיגון. ארבעים ושמונה שעות בלבד נשמה התינוקת הטהורה מאווירו של העולם הזה. בתום שתי יממות השיבה את נשמתה לבוראה.

באותן שעות הספיק בעלה לעלות לתורה ולהעניק לבת החדשה את השם חיה מושקא. אין יום שליאורה לא מתגעגעת לחיה מושקא שלה. אין יום שהיא לא מדברת אליה, ללא מענה. בעלה של ליאורה. גם הוא חוזר בתשובה, החליט לפנק אותה ולשלוח אותה לשבוע מנוחה לבית מדרשו של הרבי בניו יורק כדי שתוכל לשאוב מלוא חופניים כוחות נפש בעיצומה של שנת ההקהל עם כל המשמעויות שבדבר. עבור ליאורה הייתה זו חוויה קצת מלחיצה. ניו-יורק שבזיכרונות המעומעמים הייתה זרה ומנוכרת להוויית חייה הנוכחית.

היא הכינה את עצמה נפשית, רגשית ופיזית לשהות בעיר שכל רחוב בה מזכיר את חייה הישנים. "שבוע לא אכלתי אוכל של ממש. בעצם לא הייתי צריכה כלום. לא אוכל ולא קניות. הייתי לבד, עם עצמי. מזג האוויר היה ממש נפלא", סיפרה ליאורה כאשר שבה לארץ הקודש.

"הרגש שבחרתי לעבוד עליו בבית חיינו היה רגשות הכעס והשלילה. אחרי החוויה הקשה שעברתי היה עליי להתמקד ולנקות את מצבורי הכאב, התסכול והכעס". עיניה נוצצות כאשר היא נזכרת בחוויה שעברה. חוויה שעיצבה מחדש את זיכרונותיה מהתפוח הגדול. "אין לי מילים", אמרה לי בהתרגשות. "אני לא מצליחה לנחות. אני לא מצליחה לחזור לכביסות ולכלים. כל מה שאני רוצה הוא ללכת ברחוב ולהגיד לכולם שהייתי אצל הרבי".

***
"ואתה תצווה"- משה רבנו, ששמו אינו מוזכר בכל הפרשה הזאת, הוא זה שנצטווה על ידי הקב"ה, "וייקחו אליך שמן זית זך…", משה רבינו לא נכנס לארץ ישראל והוסיף וביקש "מחני נא מספרך" העניק לנו אוצרות בלתי נדלים של אמונה.
כמשה בדורו כך הרבי התווה עבורנו את הדרך לקבלה בלתי מסויגת ובלתי תלויה בקב"ה.

ומעניק לנו את הכוח לעמוד באמונתנו בתוקף הכי גדול, גם בימים שנראה כאילו "החושך יכסה ארץ", ודווקא בימים אלה אפשר לגלות את עצם הנשמה על ידי ה"כתית" (לב נשבר ונדכא). מדרכי בדורו כמשה בדורו, הרועה הנאמן של כל אנשי הדור.

"ישראל שבורים מזה שהם בגלות, כי רצונו האמיתי של כל אחד מישראל הוא שיהיה גילוי אלוקות. ובפרט כשמתבונן בזה ש'כל מי שלא נבנה בית המקדש בימיו, הרי זה כאילו נחרב בימיו', הנה מזה עצמו הוא מזועזע כולו". כוחו של הרבי ודבריו דוחפים את העם לעשות משהו ממשי על מנת להביא את ביאת המשיח בפועל ממש.

"וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת זָךְ כָּתִית לַמָּאוֹר לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד".

הכותבת היא בעלת "הבחירה שלי", מנחת אירועים, מרצה ושדרנית רדיו. לתגובות: [email protected]

]]>