אאא

בשבוע שעבר למדנו את דיני הבשמים בהבדלה, והשבוע בעז"ה נבאר דיני ברכת 'מאורי האש' בהבדלה.

ברכת מאורי האש

תקנו חכמינו לברך על האש בסדר ההבדלה, וטעם התקנה, משום שבריאת האור (האש) היתה במוצאי שבת (פסחים נד.), וכמבואר במדרש (בראשית רבה) "כיון ששקעה חמה במוצאי שבת, והחושך היה ממשמש ובא, נתיירא מאוד אדם הראשון ואמר, אך חושך ישופני, מה עשה הקב"ה? זימן לו ב' רעפים ונתן בו דעת והקישן זה לזה ויצא מהן אור, ובירך בורא מאורי האש".

נוסח הברכה

נוסח הברכה שתקנו חכמים הוא 'בורא מאורי האש'. והטעם שמברכים 'מאורי' בלשון רבים ולא 'מאור' בלשון יחיד, משום שהאש יש בה גוונים רבים – לבנה, אדומה וירקרוקת, וע"כ מזכירים אנו את כל גווני האש (ברכות נב:). וכ"פ השו"ע לומר 'מאורי האש'.

טעה ובירך 'בורא מאור האש' כתב הב"ח שלא יצא אפילו בדיעבד (משנ"ב). ואם אמר 'ברא מאורי האש' בלשון עבר – יצא (משנ"ב).

מי שאין לו נר להבדלה

אם בשעת ההבדלה אין לו נר לברך עליו, אין צריך לחזר אחריו, ויבדיל בלא נר (שו"ע). ואם יזדמן לידו נר במשך הלילה – יברך עליו, אך דוקא אם נזדמן לידו הנר עד עלות השחר, שאחר זמן זה  כבר עבר זמן נר (משנ"ב).

נשים בברכת הנר

נסתפק המשנ"ב אם נשים חייבות בברכת הנר בהבדלה, וכתב שמסתבר שאינן חייבות.
ובשמירת שבת כהלכתה כתב שאכן אינן חייבות בברכה זו, ולכן אם מבדילות לעצמן לא יברכו ברכת מאורי האש כדי שלא יהא הפסק בין ברכת הגפן לברכת ההבדלה על ידי ברכה שלא חייבות בה, אבל יכולות לברך אחר ההבדלה על הנר, ומקבלות שכר כמי שאינה מצווה ועושה.
ובחזו"ע כתב שנשים חייבות ושכן המנהג (וכ"ד האגר"מ, שבט הלוי, ציץ אליעזר ועוד).

ברכה על אבוקה

ומהטעם שנזכר לעיל, שהאש יש בה גוונים רבים - מצוה מן המובחר לברך על אבוקה שעשויה מלפחות 2 נרות, ולא מנר אחד, משום שעל ידי כך ניכרים היטיב גווני האש (שו"ע).

ואם נר אחד עשוי מכמה פתילות המחוברות או שזורות לנר אחד, כתב המשנ"ב שאם כל פתילה מופרדת מחברותיה ע"י שעוה וכדו' נחשב הדבר לאבוקה ולא לנר אחד (כגון נרות הבדלה המצויות בזמנינו).

שתי נרות נפרדים בעלי פתילה אחת לכל אחת מהן, עדיף שיצמידם זה ליד זה עד שהשלהבות יהיו נוגעות זו בזו (משנ"ב), והמיקל בזה בלא שהשלהבות נוגעות אחת בחברתה – יש לו על מה לסמוך (פסקי תשובות).

כשאין לו אלא נר אחד, יכול להדליק אותו (שו"ע).

סוג הנר

נהגו ישראל לברך על נר אבוקה העשוי משעווה, והוא ע"פ דברי האריז"ל הק' (משנ"ב).

עמידה ליד הנר

אין מברכים על הנר עד שיאותו (יהנו) מאורו, דהיינו שיהא סמוך לו עד שיוכל להבחין בין מטבע מדינה זו למטבע מדינה אחרת (שו"ע).

ומי שנמצא רחוק מהמברך עד שלא יכול להנות מהנר, כתב המשנ"ב שלא יוצא ידי חובת ברכת המברך, ויברך לעצמו לאחר ההבדלה כשיהיה סמוך לנר. וי"א שבדיעבד אם עבר ובירך – יצא בדיעבד (כה"ח).

וצריך לראות את השלהבת ממש, ולא סגי שרואה את האור שיוצא ממנה (פסקי תשובות).

התבוננות בציפורנים

נהגו להסתכל בכפות הידיים ובציפורניים לאור הנר (שו"ע), וטעם המנהג הוא, שאם מצליח להבחין בין ציפורן לבשר, סימן הוא שיכול להבחין גם בין מטבע של מדינה זו למטבע של מדינה אחרת, והרי הוא נהנה מהאור, כמו שהצריך השו"ע.
ועוד טעם להסתכלות, משום שציפורנים הן סימן ברכה כיון שהן פרות ורבות לעולם (משנ"ב).
טעם נוסף, כי אדם הראשון קודם החטא היה כל גופו עטוי מעטה כעין ציפורן, ולאחר החטא הוסר ממנו אותו מעטה ונשאר רק בראשי האצבעות, וכשנבראה האש הסתכל אדם הראשון בידיו וראה שנשאר מהן מעט – ושמח (מאירי).

ובתשובת הגאונים איתא בשם הזקנים שיש בשרטוטי פיסת היד סימן טוב להתברך בו, ולכן הראשונים נהגו להסתכל גם בשרטוטי הידיים עד שיבחין בהם (משנ"ב, חזו"ע).

המברך יחזיק את כוס הברכה ביד שמאל, ויתבונן בציפורניו של יד ימין (רמ"א). (ושאר השומעים יביטו בשתי ידיהם – פסקי תשובות).

ויכופף את ראשי אצבעותיו לתוך ידו, ועל ידי כך יראה את ציפורניו ושרטוטי ידו בבת אחת (רמ"א).

והאריז"ל היה נוהג לכופף את אגודלו מתחת ראשי אצבעותיו.

ההסתכלות בכפות הידיים אינה אלא מנהג, ולא לעיכובא, ועל כן גם מי ששתי ידיו חבושות שאין לו היכן להסתכל בברכה – כל שבמקומו יכול להנות מאור הנר – סגי בזה (פסקי תשובות).

כיבוי אור החשמל בשעת ההבדלה

על אף האמור, אין צריך לכבות בשעת ההבדלה את אור החשמל כדי שיהנו ממש מאור הנר, אלא כל שראוי בלא אור החשמל ליהנות מהנר – סגי בזה (חזו"ע, ודלא כמי שנהג לכבות אור החשמל (הב"ד גם בפסקי תשובות) ).

על איזה נר מברכים

אין מברכים על נר שלא שבת בשבת, ולכן יהודי או גוי שהדליקו נר בשבת, אין מברכים על נר כזה. (אלא אם הודלק הנר בהיתר לצורך חולה וכדו') (שו"ע). ואם בירך – לא יצא.

ואם בירך על הנר זמן מה לאחר צאת הכוכבים, שכבר חלק מהנר הדולק נתווסף בו אור של היתר, אם הודלק הנר בשבת ע"י גוי – עדיין אסור לברך עליו, ואם הודלק ע"י ישראל באיסור - י"א שמותר לברך עליו, ובדיעבד אם בירך על שתיהם יצא (חזו"ע).

 נר שדלק מערב שבת, מברכים עליו רק אם מטרתו להאיר, אבל אם הודלק לשם כבוד וכדו' כגון נר נשמה או נר לנוי – אין מברכים עליו (שו"ע).

ולכן י"א שגם להבת כיריים של גז אין לברך עליה, כיון שאינה עומדת לאור, אלא לבישול.
ואם מדליק את הכיריים במיוחד לשם הבדלה – נסתפק בשמירת שבת כהלכתה אם מועיל.

נר בעששית

נר הנתון בתוך מתקן זכוכית המגן עליו מפני הרוח וכדו' – אין לברך עליו, לפי שהשלהבת צריכה להיות גלויה בלי שום הפסק, דוגמת האש של אדם הראשון שהיתה ללא הפסק (שו"ע).

נורה חשמלית

ומטעם זה, אין לברך גם על מנורה חשמלית, כיון שהחשמל נמצא בתוך זכוכית והוא חציצה לאש (רצ"פ פראנק, הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע). ובמשנ"ב כתב שהנכון להחמיר כדברי השו"ע שלא לברך על שלהבת שבתוך זכוכית, וע"כ כתב בפסקי תשובות, שלפי דעת המשנ"ב – אם אין לו נר אחר, יוכל בדיעבד לברך על מנורה חשמלית, ובלבד שהנורה תהיה נורת ליבון (שהיא אש), ולא לד וכדו'.
וי"א שאף כשאין לו נר אחר – לא יברך על חשמל (הליכ"ע).

ראיה דרך משקפיים

ומ"מ מותר לברך על אור הנר אף שרואה את האש דרך משקפיים, כיון שהשלהבת עצמה גלויה, אין המשקפיים מהווים חציצה, וכן מותר לברך על נר שמאחורי חלון זכוכית, כיון שהנר עצמו גלוי והחלון לא מכסה עליו (קצות השולחן, הגרש"ז אוירבעך, חזו"ע). ובפסקי תשובות כתב שעדיף להחמיר בנר שאחרי החלון.

שבת שלום!

  • להערות והארות ניתן לפנות כאן

- לטור הקודם בעניין בשמים בהבדלה ניתן לפנות מכאן