אאא

פברואר 2035

מארק צוקרברג פקפק מאוד מאוד בהצעה הנועזת שהגיש סמנכ"ל החברה, הוא התלבט רבות אך נטה להסכים, בהילקח בחשבון הלחץ המטורף שהופעל עליו מכל צוות המשרד אפשר להניח שהרבה שיקול דעת לא היה לו, למנכ"ל ויזם ענקית הטכנולוגיה.

לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן

"תראו", פנה מארק לאחר הרהור ארוך ליוזמים הססגוניים... "הניסיון הקודם לפני 14 שנה פחות הצליח אם נגדיר זאת בעדינות. בזמנו כשהורדנו את השאלטר של הרשתות החברתיות ל-3 שעות בלבד, היה טירוף. מקרי ההתאבדות נסקו, המונים נכנסו לדיכאון חורף ממנו לא יצאו עד היום, ובעיקר היה שקט ארוך ומביך בבתים רבים של אנשים תמימים".

מארק השתתק לרגע כשהבחין בפניהם חסרות הסבלנות של עובדיו הנמרצים כאומרים לו 'סיים נסביר לך שוב...'. ומיד המשיך.

"וכעת אתם אומרים לי לנתק את כדור הארץ לחודש(!) מההאפליקציות המפעילות את מכונות הכביסה המזגנים והמקררים, נו באמת.... מה הרעיון?? העולם יסריח! אנשים יזיעו, לא יכבסו והירקות יתקלקלו. נפלתם על הראש??".

"הרעיון יותר פשוט מִפַשוט" הסבירו בסבלנות, "אנחנו בלחיצת כפתור נרגיל את כל המפונקים לכבס ביד כמו הסבתות שלנו, שיעשו יום כביסה יקרצפו יסחטו יתלו בשמש, מה יש... יהיה מרענן לראות עליה בביקוש לרכישת בלוקי קרח, ומאוורר לא מרעיש אומנן כמו מזגן, אבל עדיין עושה הרבה רוח. אולי נתקע להם גם את המעלית לא יזיק, שירדו קצת ברגל השמנים".

"רגע רגע" נסחף הבוס בהתלהבות, "אם כבר, בואו נסגור תאורה מוקדם. נעשה לילה ב-8. הם לא יכולים לקום בבוקר. בשנים האחרונות יושבים עד 2 בלילה על המחשב. וב-6 בבוקר נפעיל להם את השעון מעורר. אבל על נודניק... חחח". שידרג מארק.

הלילה ירד על מוקד השליטה היומרני, והישיבה ננעלה בהחלטה דרמטית לאַפס את ההגדרות השולטות על רוב ככל פעולות בני האנוש בעידן המודרני ולהפעיל שרת סמוי בניידו של כל מתקדם שישגר את תגובותיו ומעשיו ישירות למחשב המרכזי שייאבד את הנתונים ויסיק מסקנות להמשך.

איך אומר הטכנאי? תכבה ותדליק, אולי יעבוד יותר טוב.

מה אני יגיד לכם, אם זה לא היה עצוב זה היה קומדיה. בַּאג אלפיים היה 'קדרים באים' לעומת הבוקה ומבולקה שנפלה על דור המילניום ללא הודעה מוקדמת. אפי' לא של אס אם אס...

הטֶסלות שבקו חיים בטבורם של כבישים מהירים, הכספומטים החלו לפלוט לירות, מיצי הגזוז השתלטו על בקבוקי הפיוסטי, אסימונים וטלכרטים המירו את המכשירים החכמים. והנוסטלגיה חגגה.

הציבור היה בפאניקה, (בעיקר מהפחד מכמות הבדיחות שירוצו אח"כ בוואצאפ, כשיחזור.)

מראות מרגשים נצפו, שכנים של עשרים שנה בבניין מגורים החלו להחליף מילים בודדות כמו "איך השם"? ו"כמה אני חייב וועד בית"? מליוני הורים ברחבי הגלובוס נמצאו משננים את שמות ילדיהם יוצאים לגינה עם חול משוחחים עם הרעיה על דא ועל הא ולא מעלים ולו סטטוס מרטיט אחד.

ציבור בני התורה די בכל אתר ואתר נגמל בפתאומיות מִמִמְשַק ה'נדרים פלוס' וחזר לשלם לגבאי על העליות בצ'קים דחויים חוזרים, ואף עבר לשמוע את קווי הנייעס בבזכראט דרך הטלפון הציבורי.

אה!! מעין מעמד הר סיני, מנועי הרכבים דממו, המים ביונקרס לא התחממו ואפילו טוויטר לא צייץ. עולם נקי מהתראות וקרינה סלולארית, כדור בריא וצלול ללמידה ועשיה. שקט. דממה. רוגע ושלווה.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'דיגיטל' ותישארו מעודכנים

נראה לכם?????

איזה שקט ואיזה בטיח.

עצבים, מריבות וצפירות. הפגנות שלטים ועיצומים, מנַיות שצונחות מירמור וצרחות. תורים בלתי נסבלים לפסיכיאטרים ויועצים, וילדים היפרקטיבים שקופצים.

כשביד נייד שקרס, ושעות של שעמום חידדו את הפערים הלימודיים והדופמין החסר כאוויר לנשימה, החלו לחשוב הצעירים על תחלופות ועל מעבר לחברות ותשתיות אחרות, אולי בעולמות מגבילים, אבל החלליות המטוסים והרחפנים שַבְתו גם הם, והאפשרות לתקשר אחד עם השני היתה רק ע"י יונות דואר וכאלו היו קשות להשגה.

צוקרברג וסגל לשכתו היו עיקשים בדעתם שהעולם יתרגל ויסתגל, הם היו תמימי דעים שהתקשורת הבין אישית חייבת להשתנות, ואם לא במֹח אז בכֹח.

עד... עד ש...עובדת סוררת וזוטרית החליטה על דעת עצמה להרים את הפיוז חזרה ולהשיב את השפיות לעולם המשוגע והמסוחרר. ובהינף יד השיבה את הקידמה הרעש והמהומה.

היא פוטרה בהודעת וואצאפ.