אאא

פייבל לא היה פרייאר מעולם. כל מי שהכיר אותו ידע זאת היטב. אברך בעל בעמיו חריף חד ומשופשף, חרוץ ומסור, מלא וגדוש בחכמה בבינה ובפיקחות. ובעיקר, מחושב ושקול עד מאוד.

לכל הטורים של 'בקריצה' - הקליקו כאן

אך טבעי היה שפייבל הפך למעדכן הבלתי רשמי של מבצעי השבוע במרכולי העיר וסביבותיה, הוא ידע לפרטי פרטים על כל הוזלה דרמטית במחירי ירקות השמיטה ועדכן בין מנחה למעריב על מבצעי אחד פלוס אחד בטיטולים עופות ומטריות. ובכל מה שביניהם.

באם מצאת אותו נובר ראשו ורובו במכירה שכונתית סמוך על פייבל שהיא היא המכירה הזולה, הטריה והמהודרת ביותר, כי פייבל האחד והיחיד יכתת רגליו במשך שעות ובלבד שלא ישלם חלילה פרוטה נוספת על מצרך כלשהוא. פרוטה שאינה מצויה היתה בכיסו.

הבנתם נכון, זה הטיפוס שיתדלק פול רגע לפני עליית מחיר הבנזין בחצות הליל, הוא האיש שירכוש כל מוצר בחנות אחרת וישרוף ימים ודמים מרובים על בירורים, השוואות מחירים וחקירות אפימדיולוגיות סביב מכירות חסד, גמח"י נעליים ועוגיות סוג ב' על המשקל.

כעת, בזמן משבר עת הודיע שר האוצר על נסיקה במחירי החד פעמי והשתיה המתוקה, כשקריסטל בפנים. לפייבל היתה תוכנית סדורה ומחושבת. תוכנית שתשאיר את השר המתריס עם פה פעור ותפיח תקווה ושמחה בפניהם של ילדיו ואשתו עקרת הבית.

פשוט וקל. יותר פשוט מזה לא שייך. איך אומרים? 'איך לא חשבו על זה קודם...'

במשך שבועיים הוא לא ענה לטלפונים, לא החליף מילה ברחוב ובקושי נותר לו זמן לדברים חיוניים כמו ללמוד, לברר על מכירות זולות ולנשום.

פייבל לקח הלוואה קטנה והכרחית של מאתיים וחמישים אלף ₪ ורכש מן בוקר עד ליל כל מה ש'חד פעמי' יִיקַרה. הוא שֹכר רכבים מסחריים ונגררים שיובילו את הרכוש הרב שנרכש במחיר שלפני העלייה המרושעת לקונטיינר ענק שנקנה במיוחד למטרה נעלה זו.

"הוא לא יוּכל עלינו הצאר הזה" התבטא בחריפות באוזני אשתו וילדיו, "חוכמתנו עומדת לנו גם כעת ותוכיח לו ולשכמותו שכל עוד ונחפוץ בכך, נשתה ונאכל בכלים חד פעמיים ובמחירים שפויים"! הִכַּה פייבל על השולחן בחוזקה והרעיד את ערימת צלחות הליפתן שעמדו ניצבים ורועדים בסמוך למיליוני הכוסות.

"מה נעשה עם כ"כ הרבה כוסות אבא??" שאלו הקטנים בעיניים מפוחדות. "למשאית השתיה של שמחות בית השואבה אין כמות כזו"...

"נשתה בזה שתיה מתוקה. קניתי קריסטל בכמות מסחרית שתספיק לנו לְעַד ועד בכלל", חשף אבא.

"גמרתי את כל הכרטיס של משרד הפנים כבר בעגלה הראשונה!". הפתיע את האשת כרטיס החבר. "אדרבה, ההיפך! נתחיל מהיום לשטוף צלחות חד פעמיות, נשתמש ונשתמש בחד פעמי, קבוע!".

הילדים היו מאושרים, שפע שכזה לא היה אצלם בבית מאז התקופה שעלו מחירי הסגריות, אוֹ אז הבית היה מלא עד אפס מקום במוצרי טבק ודומיו. לא אבא שלהם יהיה פרייאר וימתין לשלם מחיר מלא ומופקע על מרלברו לייט. (רק חבל שמיד אח"כ אבא נגמל ואמא שרפה הכל בשריפת חמץ עם המוצץ של מירי.)

הזאטוטים לקחו לחיידר שקיות אשפה עם מזלגות וכפיות מכל הצבעים. הם החליפו בכל ביס מרק את הכף, ועטפו בעשרות ניילונים כל כריך לארוחת בוקר.

פייבל רווה נחת כשראה איך שבמרכז הסלון הולך ונבנית פירמידת ענק של כוסות חד פעמיים, הוא ראה בכך ניצחון מורלי על גזירות וקיצוצים שהורתם ולידתם להצר את השלייקע'ס של אברכים קשי היום ומותשי הלילה.

פייבל היה נשאר ימים רבים עם החיוך סביב השפם, אלא שהלחץ הכספי והקבוע מהחד פעמי התקוע, יחד עם הכרטיס הנטען הריק של משרד הפנים נתנו בו את אותותיהם ואיימו עליו לשקול לפרסם על מכירה של חד פעמי במחירים השווים לכל בעל נפש.

הוא נקרע בין הרצון והצורך העז לנקום את נקמת כבשת הרש החבוטה בידי אוליגרכים צמאי ממון ושונאי דת, לבין החובה לשרוד ולהאכיל את פיות צאצאיו במזון משביע נוסף מלבד כפיות סכינים וכוסות ליקר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

חבריו ומוקירי דרכו העזו להציע שמא הגיע השעה להאט, ודווקא כעת, לשקול ולנטוש את דרך החיסכון הבזבזנית ותחתיה לדבוק במסלול הפזרני וההגיוני... דהיינו, להתפטר אחת ולתמיד מהכלים והעצבנות, ולרכוש תחתיהם אמונה (שפיות) וסבלנות...

פייבל התקומם. "ומי יעמוד על המשמר וידאג לנפֵץ את כל הגחמות והמזימות? מי יערוב לתוכניות הממשלה שיבואו להציק לעקרת הבית ולתינוק בעגלה"?? ומי יחנך את המולדובי שמוּנַע מתאוות נקם, להניח אבן שתעצור את המריצה בדרכה למזבלה"??

נסתתמו טענותיהם של המלעיגים. שקט השתרר, רק צלצול הסלולרי הכשר הפר את הדממה. על הקו מנהלת המעון, "לא אישרו לכם הנחה השנה, תשלמו ביוקר על הקטנה"....

רגע לפני שפייבל החליט לרכוש את רשת המעונות ואת משרד הרווחה, הציע חבר יקר להרפות. "יש לי הצעה. תשקול שוב. זאת הוצאה!...".

פייבל הסכים.

חד פעמי.