אאא

בתור אם טריה, שעדיין זוכרת היטב את הכאוס חסר השינה של החודשים הראשונים להורות, הופתעתי מאד כשתפסתי את עצמי אמש, מקלידה את המילים "תהני מכל רגע", לחברה שבדיוק ילדה (ומיד מוחקת).

בכנות, תיעבתי את הביטוי הזה בתור אמא חדשה. 'תהני מכל רגע', חברות ומכרות היו אומרות לי, תוך כדי חיוך מאוזן לאוזן והתלהבות מהתינוק שזה עתה נולד לי. "בטח, אני אהנה!", הגבתי. אבל באותו רגע תמיד תהיתי: האם אני באמת נהנית מכל רגע? מחוסר השינה? מהשעות שכולו בשטיפת חלקי משאבת חלב ובקבוקים? מה לגבי ההחלפות או האובדן הפתאומי של העצמיות שקורה כמעט בן לילה?

שלוש המילים הללו השאירו אותי עם נקיפות מצפון, בכל פעם שמחשבה שלילית התגנבה לה פנימה למוחי.

אל תפרשו אותי לא נכון, אני מבינה את זה: הזמן עובר מהר, תמצמצו קלות ותפספסו את השלבים היקרים והיפים הללו בגידול התינוק. אבל מנגד, אהיה נאיבית אם אתעלם מכל הלחץ שנלווה לו. הכל שמש זורחת וקשתות צבעוניות? 12 החודשים הראשונים בהורות, באופן כללי, בהחלט לא היו כאלו.

כמובן, היו גם הערות כאלו: "זה עובר כל כך מהר!" או "את תתגעגעי לזה כשזה יגמר!" - שיכולות לתסכל אימהות טריות, אומרת צ'לסי אליסון, מנכ"לית "מאדרפיגור", ארגון שעוזר לנשים להסתגל להורות.

"כאמא לשניים מתחת לגיל שלוש, הלוואי ויכולתי ליהנות מכל רגע, לא רק בנוגע להורות, אלא בחיים בכלל. אך זו פשוט לא המציאות", היא אומרת. "המציאות היא שחלק מהרגעים - הרבה רגעים, במיוחד בשנה האחרונה - הם ממש קשים". למען האמת, אם טריה סובלת לעתים קרובות כל כך מחוסר ביטחון, רגשות אשם, עומס נפשי ופיזי שכל אלו, בסך הכל, פשוט מעיקים, מוסיפה אליסון.

"הבעיה בהערות כאלה, גם כשהן גדושות בכוונות טובות, היא שהן מחזקות את הרעיון שלמעשה יש דרך נכונה להיות הורה", היא אומרת. "שזה אושר צרוף לכולן, חוץ מלך".

אז מה עדיף להגיד? אליסון מציעה פשוט לשמור על כנות. במקום להיות נדושות וקלישאתיות, לכו על סולידריות ("אני זוכרת כמה קשים הימים האלה היו עבורי ובכל זאת התגעגעתי לילדים שלי כל כך בשניה שהם היו במיטה") או תמיכה ("אני כאן בשבילך אם יש לך שאלות, גדולות או קטנות"). אתן יכולות גם פשוט להחמיא. ("אני יודעת איזה ג'ינגול זה דורש, את כבר נראית כמו מקצוענית אמיתית").

בסופו של דבר, נסו לשים את עצמכן בנעליה של האם החדשה הזו - והתרחקו מכל אמירה שעלולה לתת תחושה מחייבת או דורשת.