אאא

בשבועות האחרונים בבית החולים הלל יפה בחדרה באירוע מתגלגל, שאלת השאלות הייתה ועודנה האם להיענות לדרישת כופר שדרשו האקרים או לא.

סיכום האירוע על קצה המזלג: מדובר בהשתלטות של עברייני סייבר  על כלל מערכות המחשוב של בית החולים. המשמעות המיידית היא כי אין אפשרות להפעיל שום מערכת, אין אפשרות לגשת לשום קובץ, לשום מידע רפואי כזה או אחר, כלום! כלום! גם  מערכות הגיבוי נשדדו על ידי אותם גורמים עבריינים ואגב,  גורמי מקצוע משערים כי התוקפים שאבו את כל נתוניהם של החולים והטיפולים לפני שחסמו את המערכות...

השבוע נחשף לציבור סכום הכופר אותו אותם האקרים כדי להחזיר את המערכות לפעילות. לכאורה המדובר בסכום כסף קטן יחסית, לעומת הנזק המטורף שנגרם, ועדיין ממשיך להיגרם לבית החולים ולתפקודו התקין.

וכאן נשאלת השאלה, האם אכן צריך לשלם להם ולהיענות לגחמותיהם של אותם עבריינים? בהנהלת בית החולים התעורר דיון סוער, היו שטענו כי בשום פנים ואופן אין להיכנע לטרור ואין לנהל משא ומתן עם טרוריסטים, חלקם טענו כי עם כל הכבוד לנחישות מול הטרור, אך לגופו של עניין הסכום שהתבקש הוא ממש גרושים ביחס לנזק, וצריך לשקול את השיקול הענייני, ולא לאפשר מצב בו המערכות מושבתות וכולם סובלים.

סוף דבר ההכרעה הועברה לדיון והכרעה ממשלתית שקבעה לא לנהל משא ומתן עם פושעים, ולהשקיע משאבים לאומיים בשיקום. אני רק יכול לשמוח שאינני מעורב בהחלטות שכאלו, ולא באתי לדון כעת בשאלה האם זו הייתה ההחלטה המתבקשת או שמא זו הייתה טעות, וכי אין לשחק בחיי אדם. על פי התורה, , שאלות דומות טעונות וכואבות עלו במשך הדורות במקרים טראגיים כדוגמת פדיון שבויים במחירים מופקעים, תקנות שונות נקבעו בנדון, מתוך אחריות וראיה כוללת ומערכתית.

ננסה להתמקד במסרים העולים מתוך הפרשיות שלנו, בהם מצאנו כמה וכמה נושאים של משא ומתן מרתקים, והנלמד מהם לחיי המעשה, כי בתכל'ס לכל אדם ישנם התנהגויות יום יומיות של משא ומתן, בצורה כזו או אחרת.

בפרשת השבוע שעבר התנהלה עסקת הנדל"ן הראשונה בתנ"ך  אברהם אבינו מנהל את המו"מ בצורה שנראית כאילו הוא בא מעמדה נחותה, אך בסופו של דבר מתגלה כי היה זה כלי יעיל ביותר להשגת המטרה. כאשר הצליח אברהם אבינו לפתוח במו"מ מול בני חת, הוא אינו מתפתה לקבל את הצעתם הראשונית לקבור את שרה אמנו בחינם היכן שירצה. דחיית ההצעה מצדו מגיעה מחשיבות ההכרה בהשארת הנפש, והוא ידע היטב כי אין 'ארוחות חינם', ואם הוא רוצה לבחור עבורה אחוזת קבר ראויה, יש חשיבות אסטרטגית לרכישת אחוזת הקבר בתשלום מלא ובהסכם חוזי מוסמך. מסיבה זו אברהם עומד על כך שהרכישה תתבצע אל מול אנשי עירו של עפרון ובכך מקבלת העסקה משנה תוקף, ומערת המכפלה הפכה להיות נכס מוצהר של העם היהודי לדורותיו.

חז"ל מלמדים אותנו כי עסקה זו הייתה טובה לשני הצדדים, שהרי חשיבות הרכישה של מערת המכפלה הייתה גבוהה עבור אברהם , ומאידך, כסף לא היה נחשב בשבילו כדבר בעל ערך עצמי. ואילו עפרון שהכסף היה הדבר החשוב בשבילו, קיבל סכום אגדי על פיסת מערה... (יש שמשערים את הסכום ששקל אברהם לעפרון לפי ערך של היום, בערך של לא פחות מ-18 מיליון ש"ח!).

ומכאן נעבור לפרשת השבוע, המכירה המפורסמת שהפכה לשם דבר, מכירת הבכורה בעד נזיד עדשים... זו היא מכירה מסוג אחר, מכירה של ערכים בעד מנת מרק עדשים. עשיו  חוזר עייף מן השדה ולוטש את עיניו לנזיד העדשים של יעקב אבינו, יעקב אינו דורש כסף אלא את בכורתו של עשו, עשיו נענה בשמחה להצעה ומוכר את בכורתו ליעקב בעד נזיד העדשים.

כמה וכמה לקחים אני למד מפרשה זו:

א. לא מקבלים החלטות מתוך אמוציות, לא סוגרים עסקאות חשובות 'על קיבה ריקה'...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ב. באותם נתוני שטח, כל אדם יכול להסתכל אחרת ולקבל החלטה הפוכה על אותו הדבר בדיוק. יעקב זכה ועשה את העסקה המוצלחת ביותר מצידו, ואילו עשיו להבדיל יצא מרוצה מעצמו והרגיש כי ידו על העליונה. הכל תלוי בנקודת המבט.

ג. המדד האמתי הוא 'סולם הערכים' של האדם. גם אם עושים טעות, עדיין ניתן לתקן אותה, אך אם סולם הערכים מעוות, והעיקר הפך לטפל והטפל הפך עיקר, כאן כל טעות היא טראגית. אנו למדים זאת מהפסוק: 'ויקם וילך, ויבז עשיו את הבכורה', התורה באה להדגיש שלא נטעה לחשוב כי עשיו היה כאן המסכן שנאלץ למכור את בכורתו תמורת נזיד העדשים, אלא להיפך, הבסיס לעסקה היה הבוז שהפגין עשיו כלפי המעלה הערכית של הבכורה.

למדים אנו מכך כי את עיקר ההשקעה צריכה להיות בסולם הערכים, ובמבט הנכון והמפוקח ולא להתבלבל ולנהל את עצמנו מתוך גישה אמוציונלית.

השבוע נפטר פרופ' יעקב רוס ז"ל, חתנו מר אביעד פרידמן מנכ"ל משרד השיכון סיפר אודותיו על שיחה שהיתה לו עמו בסוגיית החיים שלאחר המוות. המנוח ז"ל הביט בו במבט ליטאי מפוקח וציטט לו בחיוך תיאור מליצי ששמע פעם: בשמים ישנו היכל אחד ענק, אין שם 'שילוט' המבדיל בין גן עדן לגיהינום... בית מדרש ענק, ספרי גמרא עם פירוש רש"י ותוספות, וכולם יושבים ולומדים. עבור הצדיקים זה הוא גן עדן, ועבור הרשעים – גיהנום... ואז פנה אליו ואמר, הבה ננצל כל רגע, בוא נלך לבית המדרש, כי יש לי שיעור 'דף היומי' להכין, כל השאר זה בזבוז זמן והבל הבלים...