אאא

"אני מזועזע עד עמקי נשמתי", אמר שייח ג'בר מועדי זמן קצר לפני שנבחר לכנסת. הסיבה - קודמו בתפקיד, חבר הכנסת חמד אבו רביעה, נרצח בירי בסמוך למלון הולילנד בידי אלמונים.

אלא שלימים התברר, כי אותם אלמונים שרצחו את אבו רביעה לא היו כל כך תמימים, וכנראה שגם שייח ג'אבר מועדי היה פחות תמים. אותם רוצחים היו לא אחרים מילדיו של שייח מועדי, שרצו לדאוג שייכנס לכנסת - אז פשוט רצחו את חבר הכנסת. ממש כיבוד אב.

בחירות 1977

חזרנו לאחור, אל תחילת ימי שנות השמונים ואל הרצח הראשון של חבר כנסת מכהן. מדובר בסיפור קצת נשכח, אבל מרתק מאוד.

הבחירות שנערכו בשנת 1977 היו אולי אחת ממערכות הבחירות הזכורות והמשפיעות ביותר בתולדות מדינת ישראל. אבל לא לשם כך התכנסנו. על סיפור המהפך של מנחם בגין ו'הליכוד' בשלהי שנות ה-70 נשפך דיו רב והוקשו הקשות מקלדת רבות. 

הסיבה לשמה כן התכנסנו היא איחוד של שתי מפלגות ערביות שהיו מפלגות לווין של מפא"י; קידמה ופיתוח עם שני מנדטיה התאחדה עם הרשימה הערבית לבדואים וכפריים. שלושת חברי הכנסת רצו להמשיך ולשרוד במערכת הפוליטית הישראלית גם לאחר מערכת הבחירות ב-77'.

אבו רביע בסיור עם שמעון פרס (חנניה הרמן, לע''מ)
אבו רביע בסיור עם שמעון פרס (חנניה הרמן, לע"מ)

אלא שבפוליטיקה כמו בפוליטיקה, השלם בדרך כלל לא גדול מסך חלקיו, אלא קטן. בבחירות, המפלגה המאוחדת נחלה מפלה, וזכתה במנדט אחד בלבד. 

הפתרון היה נראה פשוט - רוטציה משולשת. יו"ר המפלגה סיף אל זועבי יתפטר כעבור שליש קדנציה, לאחריו ייכנס חמאד אבו רביעה, וכעבור שליש נוסף, ייכנס שייח מועדי. אלא שלא הכל כזה פשוט.

הסירוב להתפטר

כמעט שנתיים אחרי הבחירות לכנסת פרש אל זועבי מהכנסת ומהחיים הפוליטיים ובמקומו נכנס לכנסת חמאד אבו רביעה. שייח מועדי, הגיע לדרוש גם הוא את הבכורה כשהגיע תורו להיכנס לכנסת. אלא שאבו רביעה אמר כי הוא מסרב להתפטר מהכנסת. למה? כי רק הוא ידאג לבדואים. חס וחלילה משיקולי ג'ובים וכיסאולוגיה. 

מגזיר עיתון משנת 1980 נראית תביעה של שייח מועדי מאבו רביעה להתפטר. ולא - יעתור נגדו לבג"ץ על הפרת הסכם הרוטציה.

אלא שמועדי התאהב בכיסא עור הצבי שבמשכן הכנסת והוא מסרב לעזוב אותו - גם אחרי איומים חוזרים ונשנים על חייו.

בפסיקה שנותרה בתוקף עד היום, סירב בית המשפט להתערב בהפרות של הסכמי רוטציה - ואמר כי פרישה מהכנסת צריכה להיעשות ברצונו החופשי של חבר הכנסת. אגב, החלטה זו שלא להתערב קיימת עד היום, אז אם מציעים לכם משהו פוליטי ברוטציה, קחו בעירבון מוגבל.

במשך חודשים ארוכים קיבל אבו רביעה שיחות טלפון קשות, עם איומים ברורים: "תתפטר - או שתחוסל". האיומים לא גרמו לאבו רביעה לזוז מכיסא עור הצבי. הפתרון היה פשוט - אבו רביעה פתח את הארנק, ושכר שני שומרי ראש שהסתובבו איתו במשך חודשים.

אבו רביע לצידו של משה דיין (יעקב סער, לע''מ)
אבו רביע לצידו של משה דיין (יעקב סער, לע"מ)

החיסול

מועדי, הבין כי סיכוייו לשכנע את אבו רביעה להתפטר - נמוכים מאוד. אלא שלאבו רביעה הייתה הצעה מפתה: 60 אלף שקלים פיצוי - ותן לי להישאר בתפקיד שאני כל כך אוהב.

השיק נכתב ונחתם, ואבו רביעה חשב שזהו, הגיע אל המנוחה ואל הנחלה. כעבור זמן קצר פיטר את שומרי הראש כשהוא שמח וטוב לב. 

אלא ששבועות ספורים לאחר מכן, לפני 41 שנים בדיוק, יצא מועדי עם הפיג'ו שלו ממשכן הכנסת למלון הולילנד בירושלים. 

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

חמד אבו רביעה (מימין) לצידו של שייח מועדי, בימים טובים יותר (יעקב סער, לע''מ)
חמד אבו רביעה (מימין) לצידו של שייח מועדי, בימים טובים יותר (יעקב סער, לע"מ)

במלון, חיכו לאבו רביעה אורחים לא צפויים. שני צעירים רעולי פנים התקרבו לרכבו, שלפו נשק, וירו בו מבעד לשמשת הרכב הקדמי.

בשער העיתון 'מעריב', שהיום נראה כהזוי לחלוטין, נראית כתבה המדווחת על מעצר חשודים במעשה ולצדה ידיעה בה אומר שייח מועדי כי הוא "מזועזע" ואפילו ש"ליבו כואב".

המקרה הזה אולי מגדיר יותר מכל את המפשט "הרצחת וגם ירשת?". כעבור זמן קצר התברר כי לילדיו של מועדי נמאס להמתין והם החליטו לחסל את אבו רביעה - בשביל שאבא שלהם ייכנס לכנסת.

בזמן שנערכה בכנסת דקת דומיה לזכרו של חבר הכנסת אבו רביעה, נעמד גם אחד, שייח מועדי - שאגב לא נשאר בכנסת לזמן רב, בשל הבחירות שהתקיימו חודשים ספורים לאחר מכן. ילדיו ישבו מאחורי סורג ובריח זמן רב יותר מזה.