אאא

על קדושת עיצומו של יום ט"ו בשבט, כתב מרן שר התורה הגאון רבי חיים קנייבסקי[1] "לפי שקראוהו חז"ל ראש השנה נהגו בו קצת כמו יום טוב".

הגר"ח קנייבסקי פסק שאסור להתענות תענית יחיד בט"ו בשבט.[2]  

מרן הגר''ח קנייבסקי בט''ו בשבט, בשנת ה'תשע''ו (באדיבות המצלם)
מרן הגר"ח קנייבסקי בט"ו בשבט, בשנת ה'תשע"ו (באדיבות המצלם)

נשאל הגר"ח קנייבסקי: האם אכילת הפירות בט"ו בשבט היא בגדר סעודת מצוה? וענה הגר"ח: "לא כלום".[3]

בספר 'אלא ד' אמות' הובא שהגר"ח קנייבסקי נוהג לאכול פירות וירקות בט"ו בשבט בצהרים.[4] ברם, אמש הביאו ב'כיכר השבת' תמונות ובהם מוכח שמקורביו הביאו לפניו כבר מליל ט"ו בשבט צלחת פירות.

רק פירות, או גם ירקות?

אמרנו שהגר"ח נוהג לאכול "פירות וירקות", אולם בכך ישנו פולמוס. בספר 'גם אני אודך'[5] צוטט הגר"ח שענה לשאלה, האם נוהגים לאכול גם ירקות בט"ו בשבט? והשיב "אולי".

 מרן הגר"ח קנייבסקי עורך סיום על 'מנחות' בט"ו בשבט, בשנת ה'תשע"ח (באדיבות המצלם)

ברם, אמר בשמו הגרי"ב גולדנטל, שכמדומה שמע מהגר"ח שיש ענין לאכול ירקות בט"ו בשבט, כיון שיש ירושלמי (סוף קידושין) שמזהיר "עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראתה עינו ולא אכל", ובט"ו בשבט מודים להקב"ה על כל מה שברא, הן מפירות האילן והן מפירות האדמה.

אמרו לפני הגר"ח קנייבסקי שיש תלמיד חכם אחד שאמר שאולי אין ראוי לאכול ירקות בט"ו בשבט כדי שלא יבואו לטעות ויאמרו שהיום קובע לעניין מעשר בפירות האדמה. ואמר הגר"ח: "הדברים הבל וריק וזה אינו"[6].

מרן הגר''ח קנייבסקי בט''ו בשבט, בשנת ה'תשע''ח
מרן הגר"ח קנייבסקי בט"ו בשבט, בשנת ה'תשע"ח (באדיבות המצלם)

כשט"ו בשבט יוצא בשבת קודש, נוהג הגר"ח קנייבסקי לאכול את הפירות בליל שבת אחר ברכת המוציא[7]. אומנם אירע שהגר"ח אכל אף בסעודה שלישית פירות ט"ו בשבט לאחר שהביאו לפניו[8].

נשאל הגר"ח קנייבסקי, האם בזמן הזה יש עניין לאכול פירות ארץ ישראל, שכן חוץ המעלה של מצוות התלויות בארץ וקדושת ארץ ישראל שמקיימים בהם, הרי בגמרא סוטה דף מ"ח הובא שמיום שחרב ביהמ"ק ניטל טעם הפירות?

ליל ט''ו בשבט ה'תשפ''א אצל מרן הגר''ח קנייבסקי (צילום: בנצי בקשי)
ליל ט"ו בשבט ה'תשפ"א אצל מרן הגר"ח קנייבסקי (צילום: בנצי בקשי)

 

בתור תשובה, העיד הגר"ח קנייבסקי שאף על פי כן, גם לאחר חורבן ביהמ"ק, פעמים שמביאים פירות מחוץ לארץ ורואים שאין טעמם כפירות ארץ ישראל אשר המה משובחים יותר[9].

בסוף העדות מהגר"ח קנייבסקי[10] שהעיד שפעמים פירות ארץ ישראל טעימים יותר מפירות חוץ לארץ נכתב: "ועיין עוד בשו"ת 'תורה לשמה' (סימן תי"ח)[11]".

מרן הגר''ח קנייבסקי מקבל מגש פירות מרבי בנימין קרישנר, בט''ו בשבט ה'תשפ''ב (צילום: ללא קרדיט)
מרן הגר"ח קנייבסקי מקבל מגש פירות מרבי בנימין קרישנר, בט"ו בשבט ה'תשפ"ב (צילום: ללא קרדיט)

הבן איש חי: האם יש ללכת לבקעת גינוסר לאכול פירות מתוקים בשביל חיבוב ארץ ישראל?

בשו"ת תורה לשמה[12] למרן  ה"בן איש חי" דן על אדם שזכה לקבוע דירתו בארץ הקודש בצפת. ורחוק מן העיר מספר שעות, ישנה את ביקעת גינוסר שיש בה פרדסים, ונמצאים שם פירות חשובים טובים ומתוקים ומשובחים במאוד מאוד, ויש לפירות הללו שבח ויתרון.

ושאל השואל אם לילך בזמן גידול הפירות למקום ההוא לשבת שם ימים אחדים כדי לאכול מהפירות הטובים שבו, אם יש בזה פקפוק ממידת חסידות ללכת ממקום למקום מהלך כמה שעות בשביל אכילה והנאה של מותרות הגוף, כי כל אכילה זו נחשבת מותרות, או שזה מותר גם לפי מידת חסידים משום חיבוב ארץ ישראל, כי פירות של ארץ ישראל הם, ויש מצווה בהליכה לשם לאכול מפירות החשובים של ארץ ישראל?

בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
הגדלה
בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)

וענה מרן הבן איש חי, שגם לפי מידת חסידים אין בזה חשש פקפוק וחשש, כמבואר במסכת ברכות שרבי יוחנן ומאה תלמידיו היו הולכים לבקעת גינוסר - כדי לאכול פירות מתוקים וטובים, וכל הליכתם היתה בשביל זה, ובוודאי היו מתכוונים בזה בשביל חיבוב ארץ ישראל לאכול מפירות המתוקים וחשובים שלה, וכוונתם היתה לשם שמים והנה בוודאי כולם היו חסידים וקדושים, ומוכח שגם חסידים נוהגים כך, ואין בזה חשש פקפוק. ולכן אם כוונתו של האוכל לשם שמים בשביל חיבוב ארץ ישראל, ולהודות לה' על הארץ ועל פירותיה הטובים ילך לאכול בשמחה, והכול הולך אחר כוונת הלב.

חז"ל ביקרו בבקעת גינוסר ואכלו כמות פירות עצומה

במסכת ברכות דף מ"ד ע"א הגמרא מספרת לנו סיפורים מבהילים: "אמר רבה בר בר חנה כשהיינו הולכים אחרי רבי יוחנן לאכול את הפירות של גינוסר, כשהיינו מאה אנשים הולכים אחריו כל אחד היה לוקח עשרה פירות בידו (ס"ה 1000 פירות) וכשהיינו הולכים עשרה אנשים אחריו, היינו לוקחים כל אחד מאה פירות (ס"ה 1000) והפירות היו כל כך גדולים עד שסל שלושה סאין היה מחזיק רק מאה מהפירות האלה (יוצא שבכל סל היו נפח של 432 ביצים, וכל נפח אלף הפירות היו 4320 ביצים)".

ממשיכה הגמרא ומספרת לנו: רבי יוחנן היה אוכל את כל הפירות האלה ואח"כ נשבע שלא טעם טעם מאכל. שואלת הגמרא וכי יעלה על דעתך שלא טעם טעם מאכל?! אלא רבי יוחנן היה נשבע שלא טעם דבר משביע (היינו שפירות כאלה מאוד טעימים עד שנשאר תמיד תאבון מהם).

בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
הגדלה
 (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
(צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)

מספרת הגמרא: רבי אבהו אכל מפירות גינוסר עד שזבוב היה מחליק על מצחו, כותב רש"י שמרוב צהלת הזעה על מצחו שנהיה חלק - זבוב היה יכול להחליק.

עוד מספרת הגמרא: רב אמי ורב אסי היו אוכלים את פירות גינוסר עד ששערם היה נושר, ריש לקיש היה אוכל עד שדעתו היתה נטרפת, ורבי יוחנן היה מודיע לבית הנשיא והיה שולח שוטרים לקחתו לביתו.

האם הגמרא מספרת סיפורים כפשוטם או גוזמאות?

נקט בסוגיה זו כפשוטו, שהתנאים אכלו בכמויות מופרזות מפאת מצווה של ארץ ישראל, רבי יעקב עמדין - היעב"ץ בספרו 'מור וקציעה'[13] וכתב שרק משה רבינו "לא נתאווה לאכול מפירות ארץ ישראל כמבואר במסכת סוטה דף י"ד, ולא מחמת זה ביקש להיכנס לארץ ישראל".

אנו כותב היעב"ץ ודאי צריכים להם, כי פירות ארץ ישראל מוסיפים כח וחכמה, ולא לחינם האריך התלמוד בסוגיין להזכיר את האכילה המופלגת של רבי יוחנן ותלמידיו שאכלו מפירות גינוסר, שנראית בדרך גוזמה, אבל חס וחלילה לומר שכוונו לספר בגנותם, אלא בשבחם ובשבח ארץ ישראל נתכוונו להודיע שפירותיה נותנים חיים ומוסיפים כח וגבורת ההשכלה, ואע"פ שלפי שעה נראו כאילו מטרידים ומבלבלים את הדעת.

בקעת גינוסר, ברקע הר הארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
בקעת גינוסר, ברקע הר הארבל (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
הגדלה
 (צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)
(צילום: מדריך הטיולים דן קובלסקי)

המדובר על התנאים חז"ל הקדושים שהתהלכו בבקעת גינוסר הסמוכה לכינרת שהיא עמק מבורך מאוד בצמחיה ובעצי פרי, ונחלים רבים מתחברים באותו העמק עם הכינרת. נחל עמוד המלא במים כל השנה המגיע מכפר מרון, ונחל ארבל נשפכים  לתוכה. ממולה ברמת הגולן (נחלת חצי המנשה) נשפכים לימת כינרת נחל משושים, יהודיה, הירדן, מג'רסה, וכן נחל הזאכי האהוב במיוחד על המטיילים הרבים בימי בין הזמנים.

מחמת האדמה הדשנה שפע השמש, ורוב המים, החקלאות באזור פורחת, לאורך ההיסטוריה היה ידוע שהפירות הכי מתוקים וטעימים גדלים באזור זה.

הראשון שמספר לנו בטוב טעם על נפלאותיה של הבקעה, הלוא הוא יוסף בן מתתיהו בספרו מלחמות היהודים שכתב שכל עצי הפרי הגפן והתאנה, מניבים פריים תשעה חודשים רצופים בשנה.

ר' דוד דבית הלל מצאצאי רבי הלל דרשן בעל 'בית הלל' על השולחן ערוך, סייר בשנת תקע"ה (1815) בארץ ישראל וכתב על בקעת גינוסר: "גינוסר שבו היו הפירות המשובחים ביותר בכל ארץ ישראל".

בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מורה הדרך אביאל עידן)
בקעת גינוסר מבט מהארבל (צילום: מורה הדרך אביאל עידן)

וכבר הובא בזוהר הקדוש: "רבי שמעון ורבי אלעזר ורבי אבא ורבי יוסי היו יושבים תחת אילנות בבקעת גינוסר, אמר רבי שמעון כמה נאה צל של האילנות של גינוסר, כעת אנו צריכים לעטר את המקום בדברי תורה וכו'".[14]

כתב הרוקח "נַפְתָּלִי שְׂבַע רָצוֹן" כי ארציך שביעה במגדנות – כינרת זה גינוסר שמתוקים פירותיה כקול כינור[15].

החתם סופר: פירות ארץ ישראל מוסיף אהבה ודביקות בה'

הגאון רבי משה סופר החת"ם סופר כתב: "והנה שבח ארץ ישראל זבת חלב ודבש, אם שהוא כפשוטו בלי ספק, מכל מקום זה התואר מורה עוד קדושת הארץ ופירותיו כי הם מולידים קדושה בנפש האוכל אותם ומוסיף אהבה ודבקות בה'".

בקעת גינוסר (צילום: מורה הדרך אביאל עידן)
בקעת גינוסר (צילום: מורה הדרך אביאל עידן)

החת"ם סופר; פירות ארץ ישראל בדרגת סעודות שבת של חוצה לארץ

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ממשיך החת"ס: 'ולרמז לדבר, זבת חלב ודבש- ס"ת אותיות 'שבת' כי בכל מאכליה קדושה כמו סעודת שבת, כמו שאמרו על הלל 'כל ימיו אכל לכבוד שבת' (חולין קמ"ב ע"א)

הב"ח - פירות ארץ ישראל יונקים מקדושת השכינה

רבי יואל סירקיש בספרו בית חדש על הטור[16] כתב: "הלא קדושת הארץ הנשפעת בה מקדושת הארץ העליונה היא נשפעת גם בפירותיה שיונקים מקדושת השכינה השוכנת בקרב הארץ".

והאדמו"ר הגה"ק מסאטמר זי"ע למד מהב"ח כשעם ישראל חוטאים, ונסתלקה השכינה מהם, הפירות יונקים טומאה מהארץ.

• • • • •

[1] דרך אמונה ס"ק ט"ז ד"ה ר"ה למעשר האילנות

[2] ענפי משה הלכות וענייני תענית סימן מד

[3] תל תלפיות תשובה תתקעח עמוד אלף קלו

[4] ספר אלא ד אמות פכ"ג ס"ח

[5] ח"ג עמוד לז

[6] אלא ד' אמות פכ"ג ס"ח

[7] ספר אכילה ושירה ח"ב ענף ט'

[8] בשמו של הגרי"ב גולדנטל

[9] הגר"מ פולטנסקי

[10] בכתבה ביתד נאמן מוסף שב"ק גיליון 18 תשפ"ב

[11] הערה של מאת הגר"מ פולטנסקי.

[12] ס' תי"ח. אין כתוב בשו"ת מי כתבו, אך זה ידוע שהבן איש חי כתבו, ואף נכדו עלה לא"י עם כתב יד של שו"ת מסבו

[13] ס' ר"ח ד"ה וא"א הרא"ש

[14] זוהר בראשית קכ"ז א'

[15] זאת הברכה ל"ג כ"ג

[16] אוה"ח ר"ח

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]