אאא

שורות אלו נכתבות ברגשות לב סוערות, מתוך רצון עז לשמר ככל האפשר את התקופה שהייתה לנו הזכות לחיות בדורו של ענק הענקים מרן רבי חיים קנייבסקי זצוק"ל.

אם בדרך כלל אני כותב כדי להוציא ממני החוצה את המסרים, כאן כתבתי בעיקר בשביל עצמי, ואשתף אתכם במקצת בפעימות הלב שלי.

יש לי רשימת סיפורי מופת אישיים, כמו שיש לעוד רבבות רבבות, ובבוא הזמן עוד נרחיב על כך. יש לי גם מאגר ענק של תמונות ותיעודים אישיים. אבל הפעם אני רוצה לחדד את ההגדרות, בימים אלו הכל עדיין מבעבע בתוכי בחוסר סדר, אני כותב כבר כעת, כדי לשמר אצלי, וכדי להעביר לדורות הבאים, לנכדי ולתלמידי, את הדברים הללו, מנקודת מבטי.

"ר' חיים" – בתפיסה שלי, היווה בעצם דבר והיפוכו.
מצד אחד – כולו היה תורה ורק תורה, בצורה האבסולוטית ביותר שהכרנו. מה שלא תורה, לא עניין אותו כי הוא זה. ניתוק מוחלט. כמו מסך ברזל הפריד בינו לבין העולם החיצוני – הגשמי.

ומצד שני – אין אדם שהיה מחובר כל כך לעם ישראל כולו כמוהו, בצורה נדירה ממש. ראינו את זה בחיי חיותו. וגם – בצורה מרוכזת – לאחר הסתלקותו, בלוויה של כמליון איש שבאו ללוותו בדרכו האחרונה. אירוע שכמוהו לא ידעה המדינה. ובנוסף, עוד מיליונים שהיו שם ברוחם, גם אם לא הצליחו להגיע לשם פיזית.

מצד אחד – ניצול הזמן באופן מוחלט לדקות ולרגעים, ניהול סדר יום קפדני עד בלתי אנושי כמעט, כולל סדרי לימוד מקיפים ברמה שלא ניתנת לתיאור.

ומצד שני – זמינות לא מצויה לציבור הרחב, לכל שדרות עם ישראל. אין מישהו שבזמן אמת כשהיה צריך ברכה לישועה או אפילו לפרוק את ליבו, שלא מצא את הדרך למדרגות ברחוב רשב"ם... ובמידת הצורך, היה ניתן גם להתקשר בטלפון, תמיד היה ניתן למצוא את הדרך או הדרכים להתקשרות מהארץ ומהעולם כולו. וכאן יש לציין את כל בני ביתו ובמיוחד את ידידי הרב יענקי קנייבסקי, ועל כך ראוי להקדיש טור נפרד.

האהבה שלו לכלל ישראל באה על חשבון הדבר הכי יקר לו – הזמן!

בעיני , "ר' חיים" היה יצירה מופלאה של ניתוק וחיבור.

הנה, צורת מטבע הוא לא הכיר. ומאידך, נגידי בנק ישראל ושרי האוצר העבודה והכלכלה באו אליו לברכה עצה.

את שמות רחובות העיר בני ברק בהם צעד – הוא לא הכיר. ומאידך, ראש עיריית בני ברק לא עשה שום דבר קטן כגדול בארבעים שנה האחרונות ללא הוראותיו.

ר' חיים מעולם לא יצא מהארץ. וגם מהעיר הוא יצא רק לצרכי מצוות, כמו סנדקאות בברית מילה וכדומה. ומאידך – שגרירי ארה"ב והאיחוד האירופי וכלל מדינות העולם "מהודו ועד כוש" נכנסו לביתו הצנוע בהדרת כבוד ותהילה.

את ר' חיים מעולם לא גילה עניין בפוליטיקה. ומאידך – אין פוליטיקאי במוניציפלי ובמדינה שלא ביקש את קרבתו וברכתו.

כל הכסף שבעולם לא היה קיים בכלל בשבילו, מול עוד דף גמרא ועוד מילה בתורה. ומאידך – שועי עולם, מיליארדרים, אנשי עסקים, מנהלי חברות ותאגידים ועוד, חרדו למוצא פיו.

בשעת הלוויה התאמצתי מאוד לנצור כמה זכרונות מהימים בהם היה ענק רוח זה אתנו בעולם, אחרי שבמאמץ מיוחד זכינו לארגן עשרות אוטובוסים לתושבי עירנו חדרה שיוכלו להגיע בבטחה אל מסע ההלוויה, עמדתי כמה דקות בצד, ונזכרתי בר' חיים עם מאור הפנים שיושב קשוב במסירות לכל אחד ואחד, בחדות ובשנינות, מקשיב ומעודד, כל אדם בכל מעמד ובכל עמדה. בעבר היה עונה על אלפי מכתבים בכל שבוע! כל ילד ברחבי העולם היהודי היה יכול לשלוח אליו מכתב, ולקבל ממנו גלויה אישית שממוענת אליו, עם תשובה קצרה תמציתית וקולעת.

בהמשך מסע ההלוויה ראיתי ברחובות בני ברק מראות מרגשים במיוחד, קשה לתאר את היקף החסדים שבאו ישירות מנדיבות ליבם הרחב של עם ישראל תושבי העיר, החל ממוצאי שבת העמידו שתיה חמה וקרה ברחובות לכל ההמונים שגדשו את העיר משעות הלילה. ילדים עומדים בכל פינה ומחלקים מים וחטיפים. מודעות מאולתרות שקוראות לציבור לעלות אליהם הביתה לכל צורך שיהיה. עם ישראל מתגלה בהודו ובהדרו. יראת הכבוד שרחשו כל המעורבים במסע הלוויה, אנשי האבטחה כוחות ההצלה , השוטרים והסדרנים שנכנסו לבתי הכנסת באזור, ולבית הכנסת לדרמן הצמוד לביתו של ר' חיים, לחטוף כמה פרקי תהילים או כמה דקות לימוד תורה.

וכפי שאומר הפסוק בפרשתנו, פרשת שמיני, על מותם של שני בני אהרן: "כל בית ישראל יבכו את השריפה אשר שרף השם". ר' חיים – שלי, ושל כולם!