אאא

היום קוראים לו 'ר' יענקב', והוא 'ראש קיבוץ' באחת הישיבות המוכרות. הוא כבר בן 47 ויש לו אפילו בן מאורס. תלמידיו מכירים אותו כ'איש השכל הטהור', אך ההתנהלות של הוריו בתקופה שבה הוא עוד היה 'קובי' - משפיעה עליו עד היום.

הוא נזכר בתחושות שלו מגיל 23. היה זה בשלהי בין הזמנים של פסח, לאחר שנה עמוסה של 'שידוכים'. החברים שלו התחתנו בזה אחר זה, וזה התחיל להלחיץ אותו. "התקשרו היום להציע משהו?", הוא שאל בכל יום כשהוא חזר מ'ישיבת בין הזמנים'.

אביו, שכנראה התקשה לשאת את הלחץ שלו, החליט להרגיע אותו. "תנצל את תקופת הבחרות שבה אתה יכול לשבת וללמוד בשקט, הלוואי שהייתי יכול ללמוד כל היום ללא דאגות" - אמר לו אבא שכנראה שכח את הקשיים שליוו אותו עצמו בימי נעוריו.

"אתה באמת לא צריך לדאוג, כשיהיה שידוך טוב אנחנו כבר נספר לך", הוסיפה אמא, והטעימה: "בשביל מה אתה צריך לדעת על כל שידוך שעולה או יורד - זאת סתם רכילות מיותרת".

הוא ניסה לומר להם שהוא רוצה להרגיש שהוא זה שבוחר את בת זוגו, ושככל שהם יותר ישתפו אותו בפרטים כך הוא ירגיש 'בוחר' ולא 'מוכתב', אבל באותם ימים, יכולת הביטוי שלו הייתה נמוכה. הוא לא העז לבטא את רגשותיו, וככל שהוא ניסה לשכנע אותם בנחיצות המעורבות שלו - כך הם התבצרו בעמדתם.

הוא ניסה לומר להם שקשה לו לראות אותם עובדים כל כך קשה, ושהוא רוצה להקל עליהם את מלאכת הבירורים, אבל הם רק חייכו ואמרו לו ש"איזה 'נשמה' אתה. בשבילך נעשה הרבה יותר. אתה יודע כמה השקענו בשבילך כל החיים? עכשיו נותר רק לקטוף את הפירות".

הוא לא ידע למה, אבל הוא התעצבן לשמוע שמתייחסים אליו כמו לפירות העומדים בשעת הקטיף.

כשהוא גדל מעט, הוא קיבל עוד טיפה אומץ: הוא אמר להם שהוא מרגיש שהוא לא מעורב בהחלטות שמתקבלות למרות שהן נוגעות ישירות לחיים שלו, אבל ההורים שלו חייכו ואמרו לו ש"גם אנחנו התחתנו ככה, ותראה - זה עדיין עובד, אז כנראה שהגישה שלנו לא כל כך גרועה".

כשהוא הגיע לגיל 24 הוא כבר היה ממש אמיץ: הוא פנה להורים שלו ואמר להם ש"החלטתי שמהיום אני זה שמקבל את הצעות השידוך ועומד בקשר ישיר מול השדכנים". הוא היה כל כך נחוש, שאבא שלו מסר לו את מספרי הטלפון של השדכן - שמיהר להריח את ריח הדם ושאל אותו: "מה קרה שאתה מתקשר ולא ההורים שלך? אתה יתום ולא סיפרו לי?", וכשמישהו מסר לו דרישות שלום מהשדכן שדאג להעביר את המסר באמצעים עקיפים ולהסביר לו שזאת לא התנהלות מקובלת, הוא הרים ידיים, והחזיר את הכדור לידי הוריו שנשמו לרווחה - אחרי הפגיעה הכואבת שהוא הכאיב להם.

בגיל 24 וחצי הוא התארס עם בחירת ליבו.

טוב, לא ממש בחירת ליבו כי הוא יכל לבחור בה רק אחרי שההורים שלו כבר סיימו לבחור, אבל לפחות הוא היה מרוצה. ההצעה הזו הייתה הרבה יותר טובה מכל ההצעות שקדמו לה. למחרת, פורסמה מודעה מכובדת בעיתון, החברים ערכו לו 'סנטוחה', והוא היה מאושר.

• • • • •

השנים חלפו וחיי הנישואין שלו התנהלו על מי מנוחות. נולדו לו ילדים בזה אחר זה, והוא זכה לשבת בבית המדרש כשמהר מאד הוא מונה ל'משיב' באחת הישיבות המכובדות.

באחד הימים התקשר אליו מנחם, אחד מחברי החדר האהובים עליו מתקופת לימודו בישיבה. הוא ביקש להיפגש אתו, וכנראה רצה לבקש את עזרתו בלהכניס את בנו לישיבה. הם ישבו לשוחח, מעלים זיכרונות מתוקים מימי הבחרות העליזים. מנחם סיפר לו שהיום הוא מטפל רגשי ויועץ נישואין, ור' יענקב מיד שאל אותו, אם לא קשה לאדם עמוק שכמותו, לדבר במשך כל כך הרבה שעות ביום דיבורי סרק על רגשות של אנשים?

מנחם קטע את דבריו ואמר לו בהתלהבות ש"מה פתאום קשה? אנשים הולכים עם מצוקות במשך שנים ארוכות, והם לא מאמינים שבאמצעות שיחה עם האדם הנכון הם יכולים להפטר מהתחושות הקשות. אתה יודע איזה סיפוק זה לסייע למטופל להשתחרר ממצוקה שמלווה אותו כצל כל החיים?!". 

ר' יענקב הנהן בראשו. הוא לא היה זקוק להסברים נוספים, וכהבזק של ברק הוא הבין מיד על מה מנחם מדבר. גם הוא הולך במשך שנים ארוכות עם תחושה קשה מאד - כשהוא מנסה להדחיק את המחשבה הזו מתוך פחד נורא מההשלכות שלה.

לא פעם חולפת בראשו המחשבה על כך שמישהו בחר בשבילו, ובכל פעם שמשהו בחיי הנישואין שלו חורק מעט, היתוש הקטן שבראשו מיד קופץ ושואל: "האם זה לא היה נמנע אם הייתי בוחר את אשתי בכוחות עצמי?".

• • •

הוא הגיע הביתה מהורהר, וקרא לבנו הבכור:

"תראה בנימין, אתה עוד מעט בשידוכים, והחלטתי שלא להתערב כלל בהחלטות שלך. תבחר בעצמך את האישה שאתה רוצה, ואני לא רוצה להיות מעורב בזה".

הוא ראה את בנימין המום, ולא יודע כיצד להגיב. לרגע אחד הוא חייך, לאחריו הוא היה אדום, והוא החליף את שיווי משקלו מרגל לרגל. "איך אני יכול למצוא את בת הזוג שלי לבד?", הוא שאל את אביו במבט מבועת. "אני לא מבין בזה כלום ואני עלול לעשות טעויות".

"אז תעשה טעויות", אמר לו ר' יענקב. "ככה זה בחיים, אנחנו צריכים לקבל החלטות ולקחת אחריות על התוצאות".

"אבל אין לי מושג מאיפה אני יכול להגיע להצעות שידוך טובות, וזה גם לא מקובל שבחורים מתקשרים לשדכנים בעצמם. האם תסכים לעזור לי?".

"תראה", אמר לו ר' יענקב, "אם תסתבך במשהו ותרצה את עזרתי, ואהיה משוכנע שבפרט מסוים אתה לא יכול להסתדר בלעדי אני מוכן בשמחה לעזור לך - אבל ככלל אני מעדיף כמה שפחות להתערב". 

הוא ראה את בנימין מזיע ונכנס ללחץ וזה דווקא מצא חן בעיניו. שיתבשל קצת.

"אני רוצה שתטפל בשידוכים שלי", התחנן בנימין לאחר כמה ימים. "אני לא ישן בלילה, ואני לא מצליח להחליט איזו אישה אני רוצה. למה אתה חייב להיות שונה מכל ההורים של החברים שלי שלוקחים את האחריות על עצמם ומוצאים לבן שלהם שידוך?". 

"למה שאקח אחריות על החיים שלך?", הטעים ר' יענקב, "כדי שתכעס עלי בכל פעם שמשהו לא יהיה טוב בנישואין שלך? אני מעדיף שתיקח אתה את האחריות על החיים שלך.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

אז ברור שאעזור לך בשמחה, ואשוחח עם שדכנים עבורך, או אייעץ לך ככל שתרצה - אך אעשה זאת רק במקרה שבו ארגיש שאתה לא מפיל את האחריות עלי. אני לא מספיק טיפש בכדי לקחת את האחריות במקומך", הוא אמר נחרצות.

• • •

עברה תקופה לא קצרה, ובנימין התארס. הוא לא עשה את זה בלב קל, וגם ר' יענקב נאלץ לחרוק שיניים ולא להתערב כשהוא ראה את הבן שלו מבקש ממנו לברר לא פעם על הצעות שלדעתו ממש לא התאימו.

באירוסין, בנימין לא התאפק ושאל את אבא שלו: "אבא, באמת לא חששת שאני אתארס עם בחורה שלא מתאימה לי? לא חשבת שאם אתה תבחר בשבילי אגיע לאשה מתאימה יותר?".

ור' יענקב חייך וענה לו משפט, שבנימין לא יישכח לנצח: "כולנו רוצים לבחור נכון, אבל לפעמים יותר חשוב לבחור - מאשר לבחור נכון".

(לפניות לכותב: [email protected])