אאא

סגולת ה'אור' החיים הקדוש – לזיווג וזרע בר קיימא לליל הסדר

ידועה סגולת ה'אור החיים' הקדוש - לליל הסדר, שרבים עשו ונושעו למציאת הזיווג ולזרע בר קיימא, לומר בסיום ליל הסדר את פירושו של ה'אור החיים' הקדוש על הפסוק:

"והגדת לבנך ביום ההוא לאמר בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים" (שמות פרק י"ג, פסוק ח').

לשון קדשו של ה'אור החיים' הקדוש:

"והגדת לבנך וגו' צריך לדעת למה לא אמר ואמרת, כי תיבת הגדה מצינו לרז"ל (שבת פז) שאמרו שיתכוין בה דברים קשים כגידים.

עוד קשה אומרו 'ביום ההוא', ובסמוך גמר אומר 'בעבור זה' ודרשו ז"ל (בהגדה של פסח) בשעה שמצה ומרור וגו', והוא בלילה ולא ביום, ואם כן לא היה לו לומר אלא 'והגדת לבנך לאמר בעבור זה' ואני יודע זמן ההגדה שהוא בלילה.

עוד צריך לדעת אומרו לאמר, והלא כבר אמר והגדת.

ונראה כי יכוין על דרך אומרם ז"ל (פסחים קטז.) 'מתחיל בגנות ומסיים בשבח', יאמר גנות אבותיהם של האבות, כי לא היה דבר משובח, והוא אומרו 'והגדת' - דברים קשים שלב האדם נעקש מהם, ואחרי כן מסיים בשבח והוא אומרו 'לאמר' - אמירות משובחות משמחים את הלב ומסעדים אותו.

ואמר 'ביום ההוא', הודיע במתק לשון צדיק כי הלילה ההוא יום יקרא לא לילה, והוא אומרו (תהלים קלט יב) 'ולילה כיום יאיר', ולא חש שתטעה לומר יום ממש, ממה שגמר אומר בעבור זה שהוא בשעת מצה וכו' כאומרם ז"ל (בהגדה של פסח).

ואולי כי סמך 'ביום ההוא' עם 'והגדת', כי גם נס זה בכלל מצות ההגדה.

עוד ירצה באומרו 'לאמר', להיות שאמר 'והגדת לבנך', תינח אם יש לו בן, אם אין לו בן יהיה פטור, תלמוד לומר 'לאמר', שעל כל פנים צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו.

ואם תאמר כיון שעכ"פ הוא צריך להגיד אפילו בינו לבין עצמו, אם כן למה אמר לבנך. ואולי שבאמצעות היתור אני מבין כן, ולא בלא יתור.

ואפשר עוד, שירמוז באומרו והגדת לבנך, שאם יגיד הגדה האמורה בענין יזכהו ה' שיגיד לבנו, וכדי שלא תטעה לומר דוקא, לזה אמר לאמר".

עד כאן לשונו הקדוש.

וננסה לבאר את הדברים: ה'אור החיים' הקדוש שואל כמה שאלות.

הקושיה הראשונה:

למה כתוב בפסוק 'והגדת'? מילה המתארת אמירת דברים קשים כגידים, היה צריך לומר 'ואמרת', שהרי הדיבורים כאן הם נעימים ורכים.

הקושיה השניה:

מה שנאמר 'ביום ההוא', שמשמע שמדובר ביום ולא בלילה, אבל, בהמשך הפסוק כתוב: 'בעבור זה', שעל זה דרשו חז"ל:

בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, והכוונה לליל הסדר, אם כך - מדוע הכתוב השתמש במילים: 'ביום ההוא' כשמדובר בלילה?

הקושיה השלישית:

אם כבר אמר 'והגדת לבניך', מדוע היה צריך לומר גם את המילה 'לאמר', שלכאורה נראה שמילה זאת מיותרת?

מתרץ ה'אור החיים' הקדוש את שתי הקושיות הראשונות:   הפסוק מרמז כאן, על מה שאמרו חז"ל שבסיפור יציאת מצרים מתחיל בגנות - שאבותיהם של האבות הקדושים היו עובדי עבודה זרה, ואנו היינו עבדים במצרים, ומסיים בשבח - שעכשיו קרבנו המקום לעבודתו וגאלנו.

וזה הכוונה במה שנאמר 'והגדת' - שמה מתחיל בגנות הם דברים הקשים כגידים, שלא נעים לאמרם ולשמוע אותם, ולב האדם עיקש, ונוטה הצידה מהם. אבל, מסיים באמירה רכה, ב'לאמר' - בשבח, כי הדברים משמחים את הלב, ומסעדים אותו.

ומדוע נאמר על ליל הסדר - יום, בעוד שליל הסדר נחגג בלילה - ודווקא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך?

בוודאי שאת מצוות ליל הסדר מקיימים רק בלילה, אבל, התורה במתק לשונה מודיעה שליל הסדר נקרא 'יום' ולא לילה:

בגלל הגילוי האלוקות שהיה בו, וכמו שנאמר בפסוק בתהלים: 'ולילה כיום יאיר' (קלט, יב):

שאורו של ליל הסדר מאיר כמו - אור היום, ואין חשש שמישהו יטעה, ויחשוב שמדובר ביום ממש, שהרי הפסוק מסיים במילים:

'בעבור זה' - שהוא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך, כפי שכתוב בהגדה, ומכאן ברור, שהכוונה לליל הסדר, ולא מדובר - ביום ממש.

ועל הקושיה השלישית, מתרץ האור החיים הקדוש בפירושו הראשון - לפי המבואר לעיל, שמה שהפסוק אומר 'והגדת לבנך ביום ההוא לאמר', מלמד אותנו שבכלל מצות 'והגדת' נכלל החיוב לספר נס זה שהלילה של יציאת מצרים האיר כמו יום ממש - ביום ההוא לאמר.

בפירושו השני מתרץ ה'אור החיים' הקדוש, מדוע אמר 'לאמר'? אם נאמר 'והגדת'. כי בתחילת הפסוק כתוב: 'והגדת לבנך', והיה מקום לחשוב ולומר, שרק אם יש לו בן הוא חייב במצות סיפור יציאת מצרים, אבל אם אין לו בן, הוא פטור מלספר את ההגדה, שהרי אינו יכול לקיים את מצות 'והגדת לבנך'. על כן כתוב 'לאמר', שבכל אופן צריך להגיד, ואף אם אין לו בן, יאמר את ההגדה בינו לבין עצמו.

שואל ה'אור החיים' הקדוש: שבכל אופן, צריך לומר את ההגדה בינו לבין עצמו, מדוע נאמר בפסוק 'לבנך'?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

מתרץ האור החיים הקדוש שאם לא היה נאמר 'לבנך' הייתי מפרש את 'לאמר' - לומר לאחרים, אבל, מכאן לומדים שמצוה לומר, גם לבנו, וגם בינו לבין עצמו.

רמזיו של ה'אור החיים' הקדוש - שיזכה לבן:

ומסיים האור החיים הקדוש בתירוץ נוסף ונפלא - למה כתוב 'לבנך' אם חייבים לספר, גם כשאין לו בן?

כי במה שכתוב 'והגדת לבנך' נרמז:

שאם יגיד את ההגדה, יספר סיפור יציאת מצרים, ושבחי ה' יתברך, גם כשעדיין אין לו בן - יזכהו הקב"ה בבן, שבעזרת ה' יזכה בסוף להגיד לבנו.

יהי רצון שכל עמך בית ישראל שמחכים לזיווג או לזרע בר קיימא, יתבשרו בשורות טובות במהרה, אמן!