אאא

ליארצייט של רבי אהרן מקרלין מחבר הניגון 'קה אכסוף' – יט' ניסן

מה יש ב'קה אכסוף' שמרגש וסוחף את כולם?

הפיוט המיוחד והמרטיט 'קה אכסוף' שנשמע היום כמעט בכל בית, חובר ע"י רבי אהרן הגדול מקרלין.

ניתן לראות כיצד רבי אהרן הטביע את שמו באקרוסטיכון, לאחר המילה הראשונה שבכל בית.

רבו של רבי אהרן הגדול מקרלין היה המגיד ממעזריטש. יצוין שלרבי אהרן יש נכד שקרוי בשמו, לכן, הוסיפו לשמו של רבי אהרן את המילה 'גדול'.

המגיד ממעזריטש התבטא על תלמידו אומר:

כשרבי אהרן אומר שיר השירים, נעשה רעש בפמליא של מעלה, ומשתתקים כל העולמות העליונים, להאזין לניגוני קודשו...

אין פלא שרבו הגדול המגיד ממעזריטש ביקש ממנו, לחבר ניגון לכבוד שבת קודש, וכך, חיבר רבי אהרן מקרלין את הניגון 'קה אכסוף' שמרטיט כל לב, ושירתו אינה נפסקת לעולם...

מה מייחד את הניגון 'קה אכסוף'?

הניגון 'קה אכסוף' - מלא געגועים וכיסופי דבקות, ושורשי הניגון הם מעולם הסוד והקבלה, והוא מתאר את השבת כבת זוג של עם ישראל, כשהיא מתאחדת עם הקדוש ברוך הוא, תורתו ובשמו...

ונטעם רק טעימה קטנה מהקודש...

בששת ימי השבוע אנו 'מזהים' את עצמנו כ'גוף' עם 'נשמה', אבל, כשאנו מקבלים את השבת, מתגלית הנשמה בבהירות, שהיא 'חלק אלוק ממעל', ואנו כמו 'מפשיטים' את הגוף ומגלים את טוהר ונועם הנשמה...

מהי 'שפת' הנשמה?

"אז תתענג על ה'" – האדם נברא כדי להתענג, ולכן, הוא תמיד מחפש תענוגות, כי זה נובע מרצון הנשמה, ולכן, ניתן להבין את הגוף שגם הוא רוצה ומחפש עונג ותענוג.

מה הגוף רוצה כל השבוע? להרגיש תענוג - גשמי או רוחני.

התענוג של הגוף מגיע ע"י פעולות שהאדם עושה, שמענגים אותו, ומביאים לו סיפוק, שמחה והתרוממות מהעשייה, הגוף 'יודע' גם להרגיש תענוג רוחני שמתבטא כתענוג - חושי ומוחשי.

הנשמה 'מדברת' בשפה שונה, היא אוהבת לצאת מהגשמיות, ולהתבטל בביטול מוחלט, ולהיות 'אין' – חסרת ממשות ו'מציאות', היא רוצה לחזור למקוםשממנו באה:

להתענג ולהתאחד, להתבטל ולהיכלל עם בבורא יתברך.

מה יש בניגון הזה שסוחף אותנו - לעולמות אחרים?

גם אחד שלא מרגיש כל השבוע את הנשמה, כאשר הוא שר בשבת 'קה אכסוף', הוא מרגיש ברגעים אלו נעימות ונועם, עם ערגה ורצון להתבטל ולחוש קרבת אלוקים.

יש רגעים שהאדם ממש נסחף, רוצה ונכסף להרגיש ביטול 'עצמי' - להתאחד ולהידבק בה' יתברך.

שירת 'קה אכסוף' 'מטעימה' כל אחד בתענוג והנאה שיש בהרגשת ביטול הרצון העצמי, ויש לאדם רצון להידבק רק במלך העולם.

שמתם לב, שלפעמים את הניגון הזה אי אפשר להפסיק?

הרגשתם את הנעימות וההשראה שחשים לאחר שירת הנשמה?

זהו, התענוג העילאי מחיבור הנשמה עם בורא עולם...

כי זה כמה נכסוף נכספתי לראות בתפארת עוזך...

סוד השבת – החיבור לשורש ה'אחד'

ברגעים שדבקים ב'אור' הנשמה, מגלים את סוד השבת:

סוד האחדות – ויחוד ה', שמסתתר ומתגלה - ב'פנימיות' השבת.

הנשמה והקב"ה הם באמת - אחד, כי נשמת האדם נחצבה מתחת כיסא הכבוד, שהיא:

'חלק אלוק ממעל' - חלק אלוקי ממש.

ולכן, כל רצונה להתחבר ולהתאחד עם קודשא בריך הוא, ולהיות איתו – אחד, וזה נקרא - 'יחוד':

חיבור שני דברים שנראים כאילו - נפרדים, אך, יש להם - שורש אחד.

חיבור הנשמה בשבת עם שורשה - בהיכל הנשמות

במהלך השבוע רצים ואצים, אבל, 'השביתה' בשבת מאפשרת לנשמה להתחבר עם שורשה, ולחדש את הקשר הפנימי והעמוק שיש לו עם הקב"ה.

כל אחד שמתענג על השבת, מרגיש את חיבור ואחדות הנשמה עם שורשה הפנימי בהיכל הנשמות שמשם נחצבה. 

בשבת, הנשמה לא רוצה להישאר - כ'עצמאית' ונפרדת.

היא רוצה דווקא - להתבטל, וגם אם לא מבינים מה היא מבקשת – אנו מרגישים...

הנשמה 'מטעימה' אותנו תענוג עלאי, והרגשת רוממות, השראה ושמחה שמגיעים מעולם החירות.

התקשרות - קודשא בריך הוא ושכינתא

הקב"ה מנהיג את העולם בכל רגע ורגע, אך - ב'הסתרה', אבל, בשבת נעשה 'יחוד' העולם הגשמי עם המלכות, ומבינים:

שמה שקורה בכל העולמות, הוא - 'מציאות' אלוקית!

במהלך השבוע השכינה נמצאת בהסתר, אבל, בשבת קודש, השכינה נגאלת מגלותה, ומתגלה:

ה'אור' האלוקי ששוכן בעולם, שמחיה את כל הברואים.

בשבת השכינה מתייחדת עם ה'אור' האלוקי שהוא מקורה, וזהו:

בסוד 'יחוד' - קודשא בריך הוא ושכינתיא.

איחוד הנהגת ה'אלוקות' בשבת

הבעל שם טוב הקדוש מסביר את הדברים בצורה פשוטה:

קודשא בריך הוא נקרא - 'אלוקות', והוא - נעלם מהברואים,

ו'שכינתא' היא - 'אלוקות', והיא - שוכנת בתחתונים,

 הגאון רבי יצחק דוד גרוסמן שר "קה אכסוף" ומרגש • צפו

 

וההתקשרות של שניהם, הוא - ביום השבת (כתר שם טוב ח"ב כ').

כל הגורמים שעושים פירוד והסתר ל'אור' האלוקי במהלך השבוע, מסתלקים (ס"א וחילותיו), והנשמה האלוקית מתגלה ומאירה, ומתייחדת עם מלך העולם.

מתי הנשמה מתחברת למקורה?

הזוהר הקדוש אומר, שבתחילת ערבית של שבת ב'ברכו':

"כל ישראל מתעטרים בנשמות חדשות, שהם תוספת נפש רוח ונשמה הנמשכות מהארת השכינה".

ה'מאור ושמש' אומר שבקידוש:

"ויכל אלוקים" – בשעה שהקב"ה ברא את כל העולמות:

היה לו השתוקקות ותענוג, שכל הנבראים - ישתוקקו לקבל אלוקותו יתברך.

וזה קורה, בקידוש של שבת במילים: "ויכולו השמים והארץ וכל צבאם" שזהו הזמן:

שכל העולמות משתוקקים וחוזרים להידבק בשורשם - וזוהי קדושת שבת...

 שבת - חיבור הנשמה לעונג ותענוג האלוקי

ה'שפת אמת' מתאר את ענין השבת:

"להיות כל הרצונות וכוחות האדם דבוקין – בשורשם, שהוא נקודה הפנימיות חיות ה' יתברך, שיש בכל אדם כמ"ש 'ויפח באפיו וכו'".

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ה'שפת אמת' מסביר שמטרת השביתה בשבת:

"שה'חלק אלוק ממעל' - דבוק ונכלל בשורשו".

וזה מה שגורם להרגיש - שהשבת 'נועם הנשמות'...

השכל לא יכול להשיג את הארת הנשמה...

כי בשבת הנשמה מתאחדת עם מקורה, חשה ומרגישה עונג ותענוג, שהוא 'מעין עולם הבא'...

השבת נועם הנשמות, והשביעי - עונג הרוחות...

'קה אכסוף'... "ויהיו רחמיך מתגוללים על עם קודשך..." במהרה...

לע"נ רבי אהרן הגדול מקרלין בן יעקב ופערל, זכותו תגן על כל עם ישראל, ונזכה לגאולה במהרה בימינו, אמן.