אאא

יונתן פולארד, המרגל הישראלי שריצה עונש מאסר כבד של עשרות שנים בארצות הברית, פרסם הבוקר (שני) מאמר חריף בעיתון ידיעות אחרונות שבו התייחס לגל פיגועי הטרור הרצחניים, ולתבוסתנות הישראלית כפי שהוא תופס אותה. בין היתר התייחס לתיעודים מלכידת שני המחבלים שביצעו את הטבח באלעד.

"אחרי כל השנים שעברתי, הנטייה הטבעית היא לנסות להתמקד בשיקום חיי", פתח. "אבל הידיעה הברורה לאיזה אסון אנו מובילים את עצמנו, מראות החודשים האחרונים, ובמיוחד הטבח המזעזע באלעד אינם עוזבים אותי. אני פשוט לא יכול לשתוק יותר.

"במשך עשרות שנים אסתר הלכה בשמי להיות עם משפחות חללי צה"ל ונרצחי הטרור בשעתן הקשה. אני לא מבין איך היא הייתה מסוגלת לעמוד בזה. מאז פטירתה אני מנסה להמשיך את דרכה גם בכך אבל מראה פניהן של המשפחות שעולמן חרב עליהן לא עוזב אותי ומגע היד הרועדת מהחיבוק בלוויה ממשיך לצרוב לי את הגוף והנשמה - במיוחד כי כמוהם וכמו כולנו אני לא יכול לברוח מהידיעה שמדובר בקורבן שניתן היה למנוע".

בשלב הזה סיפר פולארד: "במשך שלושים שנה בהן חייתי בכלא, חייתי בפחד ודאגה מתמידים לחיי. הייתי צריך להיות דרוך בכל רגע, לא יכולתי לישון בלילה מחשש שמישהו ייכנס לחדרי וידקור למוות אותי או את שותפי לחדר. הייתי צריך תמיד לשאת סכין ולהיות מוכן להשתמש בו ללא היסוס.

"שוב ושוב נאלצתי להיות עד למקרי מוות נוראיים של אנשים אחרים וחברים שלי בפרט, שהתרחשו ללא אזהרה מוקדמת. בכלא, הדבר הקשה ביותר הייתה העובדה שמי שהיו אחראים להגן עלינו, היו מפוחדים לחלוטין מהאסירים האלימים והכילו את ההתנהגות שלהם כמה שרק יכלו".

הוא הוסיף: "בפשטות, הרשויות בכלא רצו "שלום בכל מחיר", גם אם המשמעות הייתה שאנשים חפים מפשע נרצחו ללא השלכות רציניות כלפי אלה שתקפו אותם. לא יכולנו לסמוך על השומרים שיגנו עלינו מכיוון שהם חששו שאסיר אלים שייפצע על ידם יגרור אותם לבית המשפט. מהר מאוד למדתי שאין לנו את הזכות להגנה עצמית בשום מצב. אנשים לא מסוגלים להאמין לי כשאני מספר להם כיצד מי מאיתנו שניסה להגן על עצמו מתקיפה נענש בחומרה על מנת שיהיה ברור שהוא לא טוב יותר מזה שתקף אותו. זה היה טירוף מוחלט.

"התפללתי והאמנתי שכשאזכה יום אחד להגיע הביתה, לא אצטרך לחיות בצורה כזו. לצערי הרב טעיתי. למעשה, לנוכח מה שראיתי בשנה החולפת, זה אפילו חמור יותר כעת, משום שהפעם לא מדובר באדם אחד או שניים שנהרגים באופן אקראי אלא באומה שלימה שחיה באימה מפני צבא של אנטישמים צמאי דם שהרשויות מפחדות "להתסיס". חייתי כבר בסרט הזה, וזה אף פעם לא הסתיים טוב.

"בכלא, היו לי חבר טוב אחד או שניים שהשגיחו עלי ואני השגחתי עליהם, חייתי תחת השגחת ה' וניסיתי לזכור לא לפחד מאף אחד מלבד ה'.. ולתקוף ראשון. כאן, באופן בלתי נתפס, אני חי במדינה שנעה בין פחד מוות להכחשה".

עוד כתב המרגל הישראלי: "אנו כולנו סובלים מאותו תפיסה של אליטה פוליטית, תקשורתית, צבאית ומשפטית, שמגלה יכולת הכלה אינסופית לסבל של אזרחיו תוך שיתוף פעולה ורמיזה כאילו אנחנו אחראים בדרך כלשהי לכל האלימות שמופנית נגדנו. עם מערכת שמתעקשת להכריח את החיילים שלנו לנהל מערכה צבאית בכלים המיועדים להתעסקות עם עבריינים פליליים, עם יועצים משפטיים ובית משפט שנכנסים לתווך שבין קנה הטנק למטרה ותוך מחויבות חד-צדדית לקודים אתיים מנותקים שאויבינו בזים ומתפקעים מצחוק לראות כיצד דבקותנו בהם מונעת מאיתנו להכריע את רוצחי נשינו וילדינו".

בשלב הזה התייחס ללכידת המחבלים, אמש: "אני רואה את פניהם של המחבלים שנתפסו לאחר שביצעו את הטבח הנורא באלעד ורואה היטב שהם לא מפחדים מהכלא – הם יודעים שמחכים להם שם תנאים משודרגים פי כמה וכמה ממה שמקבל כל אסיר פלילי, משכורת עתק מהרשות הפלסטינית כהוקרה על מעשי הרצח שביצעו, ועוד עוד.

"אוי, אני יודע היטב איך נראה בית סוהר שמיועד להוציא מהאסיר את הרצון לחיות… אבל כאן תנאי הכליאה של הרוצחים המתועבים האלה רק מעודדים את המחבלים הבאים להצטרף למועדון. איך אפשר לתת למצב הזוי כזה להימשך אפילו עוד רגע אחד?

"אני עייף מזה. עייפתי מלראות את מי שאמורים להנהיג אותנו, לוקחים את הדגל שלנו ומוחקים ממנו את הכחול ומשאירים אותו כדגל לבן של כניעה.

"אני מחכה למישהו, למנהיג. מנהיג יהודי אמיתי, שיצעד קדימה וישיב את הפסים הכחולים והמגן דוד אל הדגל שלנו.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'חדשות' ותישארו מעודכנים

"אני מחכה למנהיג שיכניס פחד מה' בליבם של שונאינו.

"אני מחכה למנהיג שיפעל בלי לחשוש ממה שכל אחד אחר מחוץ למדינתנו חושב. תהיה זאת ארה"ב, האיחוד האירופי, האו"ם, או כל אחד אחר שחושב שיש לו את הזכות לומר לנו איך לחיות וכיצד להגן על עצמנו".

את מאמרו חתם באמירת: "די! איננו חייבים לדחות את התבוסתנות הצינית הזו לפני שהיא הורגת אותנו. זה הזמן להשיב לעצמנו את הכבוד העצמי האישי והקולקטיבי שלנו. הגיע הזמן שהאומה שלנו תדרוש שלמנהיגים שלנו יהיה אכפת מאתנו יותר מאשר מאדונים זרים.

"הגיע הזמן שהנציגים שלנו יפעלו ברצינות בכדי להביס את אותם ארגונים ומדינות שפועלים על מנת לחסל אותנו. לכל הפחות, אנו רוצים שהפיקוד העליון של הצבא יתעורר ויפסיק להעמיד פנים ש"לנהל את הסכסוך" זו דוקטרינה אסטרטגית שניתן לקבל. זו לא. זו סוג של "פיוס" שמגן על האויבים שלנו תוך שהוא גורם לנו להיראות חלשים וטיפשים.

אני יודע שאנו יכולים לבצע את השינויים החיוניים האלה. אם אנחנו באמת רוצים להיות מדינה עצמאית – אין לנו שום ברירה אחרת. אנחנו חייבים לראות את המטרות הללו כמחויבות קדושה שלנו לא רק כלפי עצמנו אלא גם כלפי הדורות הבאים שלנו. מי ייתן והקב"ה יעניק לנו את החכמה והכוח לעשות זאת".