אאא

פרק ב': אנו בשיחה מרתקת עם הרב משה ארמוני, שההדיר ופירש לאחרונה את ספר 'רזא דמהימנותא' לגה"ק רמ"מ משקלוב מבחירי תלמידי אדונינו הגר"א.

איך כבודו מסביר שלעומת הגר"ח מוולאזין והגר"י משקלוב שמוכרים כתלמידי הגר"א וספריהם הודפסו בעשרות מהדורות, ונלמדים בכל בית מדרש, ספריו של הגרמ"מ משקלוב ששימש את אדונינו הגר"א שנתיים ימים, הוזנחו על ידי הלומדים וחלקם עד היום לא הודפסו?

"צריך לחלק את הכתיבה של הגרמ"מ משקלוב בין התקופה שהיה בווילנה לבין התקופה של ארץ ישראל. ספרו 'מים אדירים' שכתב בווילנה הוא מז'אנר מסורתי של קבלת הגר"א ותלמידיו. ברגע שהגיע לארץ ישראל והקים את החורבה, הגרמ"מ השתנה מאוד בשיטת כתיבתו, והחל לכתוב בשיטה של המקובלים הנבואיים בצורה חידתית. הוא הרבה לכתוב על מעמד עם ישראל מול האומות ועל הגאולה הקרבה (שקיווה שתהיה בשנת הת"ר כמו רבים ממקובלי זמנו) ובנין ארץ ישראל וירושלים.

"לאחר שעלה לירושלים הפסיק לקרוא לעצמו מנחם מענדל משקלוב וקרא לעצמו מנחם מענדל איש ירושלים. לעניות דעתי הרמ"מ הוא המחדש הגדול של הישוב האשכנזי בירושלים ומה שאנחנו היום מסביב זה פירות מעשיו המבורכים. ובהערת אגב סבא רבה שלי יוסף קסטל זי"ע ברח באותם זמנים מעיר הולדתו עזה לירושלים.

הרב משה ארמוני
הרב משה ארמוני
הגדלה

"בהקדמת המהרח"ו לשער ההקדמות כותב "השבעתי אתכם בנות ירושלים וכו' פירוש הדברים כי הנה היתה השבועה הגדולה לאלהי"ם שלא יעוררו את הגאולה עד שאותה האהבה תהיה בחפץ ורצון טוב כמ"ש עד שתחפץ כבן העובד את אביו ועיין בכל פלטרין דיליה ובכל גניזין דיליה ולא כעבד העובד במשנה ולוקח השפחה ע"מ לקבל פרס וכבר אמרו רז"ל כי זמן השבועה היא עד אלף שנים". צריך להבין שהרמ"מ סבר כך ועלה והקים קהילה בירושלים מה שיהודים חששו לעשות בכל הדורות. גם לדברי הגר"א האיסור לא שייך באלף השישי.

"התקופה הזו הייתה תקופה של צפיות משיחיות, היו שני גילוי קץ שגילו המקובלים באותו דור שלבסוף לא התממשו. היה שנת תק"א (1741) שהמקובל רבי רפאל עמנואל חי ריקי גילה וזה עבר ולא קרה. אח"כ היה גילוי של שנת קץ של שנת ת"ר (1840). המרומזת בזוהר הקדוש פרשת נח בסוד בשת שש מאות שנה לחיי נח נפתחו מעיינות תהום רבה. וכבר שלושים שנים לפני ת"ר הייתה עליה המונית לאה"ק, וכבר היו בארץ ישראל 6000 יהודים ביניהם אבות משפחתי, ואנו כבר 520 שנים בארץ. המשפחה שלי התגוררה בעיר עזה, לשם הגיעה מספרד. וזה התרבה ל-26000 איש. אב סבי ר' יוסף אלקסטיל היה השומר המפורסם של חדרה. סבתי ממשפחת מיוחס גם משפחתה 520 שנה בארץ וממשפחת שלה היו שני ראשונים לציון, כך שהעניין של עליה לישראל כבר טבועה במשפחתי עוד מלפני עליית תלמידי הגר"א.

"שנת ת"ר גרמה ליהודי העולם לפתח ציפיות משיחיות עזות. בפועל במקום משיח קיבלנו את המהפכה המדעית והתעשייתית והתגברות הלימוד והכתיבה הקבליים.  לדעתי, זה הפירוש של מאמר הזוהר.

'גלי עמיקתא' ספרו של המקובל רבי יוסף אלקסטיל מהעיר שטיבה בספרד שכנראה היה סב סבו של רבי משה ארמוני עם פרוש של רבי משה ארמוני
'גלי עמיקתא' ספרו של המקובל רבי יוסף אלקסטיל מהעיר שטיבה בספרד שכנראה היה סב סבו של רבי משה ארמוני עם פרוש של רבי משה ארמוני

"בשנת תקצ"ז (1837) היה רעידת אדמה גדולה, וגם מגיפה גדולה (חולירע) ומרד הפלאחים (1834) שכל אלו גרמו למנהיגי הפרושים בגליל חשבון נפש כמתועד בהקדמת לספר פאת השולחן לרבי ישראל משקלוב זצוק"ל. לעומתם הגרמ"מ משקלוב והרב שלמה זלמן צורף סברו שצריך לעבד אדמות ולצבור רכוש ולקיים מצוות התלויות בארץ. כל זה היה כנגד התפיסה המקובלת שהייתה עד ימיהם לעלות לארץ כדי להיטמן בה, וללמוד תורה ולחיות על חשבון תרומות יהודי התפוצות. בירושלים באותם זמנים 1837 – 1847 ביטלו את אמירת תיקון חצות כי היתה ציפייה לגאולה כי השכינה קמה מעפרה.  

"בעקבות המשבר רעידת האדמה והמגיפה חכמי הגליל בראשות הגר"י משקלוב עלו לירושלים (עיין בהקדמת ספרו פאת השולחן את הצרות הנוראות שפקדו אותו בשנים אלו) ושם הייתה מחלוקת גדולה סביב בנין החורבה. בסופו של דבר הגר"י משקלוב עזב את ירושלים ועבר לטבריה, שם נקבר. בעקבות ההשתדלות של הגרמ"מ משקלוב והרב שלמה זלמן צורף אצל התורכים נפתחו שערי ירושלים למגורי אשכנזים. עד אז לא נתנו לאשכנזים לגור בירושלים בגלל החובות הישנים של החורבה.

"הגרמ"מ תמיד אחז כך, אולם הגר"י משקלוב התנגד, ובשנים הראשונות לעלייה הייתה מחלוקת בין בחירי תלמידי הגר"א, הגרמ"מ והגר"י משקלוב. השיא הגיע כשהגרמ"מ רצה להקים את החורבה מחדש, וסיעת הגר"י התנגדה.  הגרמ"מ היה גיבור עז נפש, הוא ישב בכלא ליד חיפה כמה פעמים מפאת רעיונותיו שהשלטון הטורקי ראה כהשתלטות והקמת אוטונומיה יהודית תחתיהם. הוא שידל את העסקנים לקבל רישיון להקים את חורבה".  

מדבריך משמע שאתה מקבל את טענת ספר 'קול התור' עליו נטען שהוא מאת אדונינו הגר"א שקרא לעליה לאומית לארץ ישראל על מנת להקים פה ישוב מדיני הלכתי, ולא רק לעלות כדי להיקבר.

אני מניח שכבודו מודע לדעה הרווחת אצל גדולי ישראל כגון הראב"ד הגר"מ שטרנבוך ש'קול התור' אינו אלא זיוף מאדונינו הגר"א, וברור שהגר"א היה סובר בימינו כמו גישתם של העדה החרדית, ולא כגישתם של קהילת הזילברמנים שמקדשים בצורה כזו או אחרת את מדינת ישראל הריבונית כאחד משלבי הגאולה...

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"זו שאלה עמוקה. אני מעולם לא קראתי את ספר 'קול התור'. ואולם אני מסתכל על ההיסטוריה. הגאון מוילנא ניסה לעלות לארץ ונעצר באמסטרדם וחזר על עקבותיו, תוכניתו הייתה להגיע לארץ ישראל ולכתוב בה שולחן ערוך ללא מחלוקות, דווקא בארץ ישראל, כיאה לתורת ארץ ישראל. אחרי פטירתו עלו תלמידיו לארץ. לעניות דעתי זוהי פעימה רביעית לעליה בעקבות רגשות משיחיים עזים. קדמו לכך העלייה לצפת בעקבות גירוש ספרד, העלייה בעקבות רבי חיים בן עטר והרב עמנואל חי ריקי לקראת שנת תקמ"א, עליית תלמידי הבעש"ט בשיירה המונית בשנת תקל"ז (1777) והתיישבה בגליל. זו הייתה השיירה המשמעותית הראשונה של חסידים שהגיעה לארץ והגדולה מבין הקבוצות שהגיעו באותה תקופה. השיירה הונהגה בראשות רבי מנחם מנדל מוויטפסק ורבי אברהם מקאליסק תלמידי המגיד ממזריטש  ממשיכו של הבעש"ט ומנתה כ-300 איש, כ-5% מכלל היהודים בארץ ישראל באותו הזמן. עליית תלמידי הגר"א הגיעה אחריהם.

"הם עלו לארץ ישראל שלא בעליית יחידים ורצו להקים פה ישוב מסודר. ישנם התכתבויות ביניהם לבין ר' צבי הירש לעהרן ראש הפקידים האמרכלים מוינה שתמך ביהודי ארץ ישראל  כספית, אבל ציפה מהם רק ללמוד תורה ולמות בארץ אבות.

"לעומת זאת, הגרמ"מ משקלוב ראה לנכון להתיישב בארץ, לבנות ולהתפתח בעיקר בעיר הקודש ירושלים. בעבור הגרמ"מ לגור בירושלים, ובעיקר הקמת בית כנסת בירושלים, הייתה תחילת תהליך הגאולה, שכן ראה בירושלים את המרכז והלב. כמו שהוא רומז בספריו: לב עין במילוי כזה למ"ד בי"ת עי"ן יו"ד נו"ן (742) עולה ציון ירושלם (742). ללמדך שירושלים היא עינו ולבו של עולם. והרכבתיך על במת"י אר"ץ (742) (ישעיה נח), ציו"ן ירושל"ם (742) ללמדך שציון וירושלם עתידין להיות במתי ארץ לעתיד לבא. ומאשים את הגויים בחורבנה בסוד "עשו את ירושלים לעיים". עש"ו ישמעא"ל יש"ו מחמו"ד (1241) (ראשי תיבות עיי"ם) גי' ששה פעמים או"ר חסר א' (207X6=1242), שנסתלק מהם אור הטוב האמיתי, כי שקר נסכם (ירמיה י), והם מכחישי התורה הבנויה "וחצבה עמודיה שבעה" (משלי ט), אד"ם נ"ח אברה"ם יצח"ק יעק"ב יוס"ף מש"ה (1242), והן גימטריא ששה פעמים או"ר בשלימות. רעידת האדמה והמגיפה הגדולה שהיו בישראל בשנים שלפני ת"ר גרמו להנהגת הפרושים לעצור במימוש שאיפתם להתבסס בארץ. ארבעים שנה אח"כ כבר החלה העלייה של הביל"וים שהיתה רחוקה מתורה ומצוות, והיתר היסטוריה".

תודה רבה המשך יבוא...

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]