אאא

פרק ג': כפי שהרחבנו במאמרינו הקודמים, בור יוסף איננו בגליל, והמדובר אך ורק במסורת נוצרית ומוסלמית, ורבותינו זצוק"ל סברו שמיקומו בדותן בשומרון. ברם, ספר בן זמנינו ציטט מסורת זו, ואף טען שיש לצאצאי יוסף הצדיק לברך במקום זה את ברכת "שעשה נס לאבותינו במקום הזה".

כך יתכן שבביקורכם הבא במקום תתקלו בבני שבט המנשה (עליהם נטען שהם צאצאים של יוסף הצדיק, שגלו מארץ ישראל לפני שבטי יהודה ובנימין, ובשנים האחרונות זכו לעלות מהודו לאה"ק), מברכים בכוונה ובהתלהבות את ברכת "שעשה נס לאבותינו".

 סרטון של מדריך הטיולים שרגא שמידלר על ג'וּב יוּסֻף (באדיבות ערוץ היוטיוב של מדריך הטיולים שרגא שמידלר)

המדובר על ספר 'אוצר פלאות התורה' שאסף וליקט הרה"ח זאב (וואלף) זיכערמאן בו קיבץ מאמרי חז"ל, ראשונים ואחרונים -תוך הקפדה יתירה (לענ"ד) להעדיף את הפלאים מבניהם - לכדי אוצר [כשמו], כשמטרת חיבורו היא התועלת בהיות כל אלו הליקוטים מקובצים תחת כריכה אחת, בשערי הספר מתנוססות הסכמות מאת רבים מגדולי הדור אשר התמוגגו מספר זה.

המחבר בהקדמתו לחומש שמות מתאר את האופן בו נתקבל הספר: "שלחן מלכים.. רבנן ותלמידיהון בעלי תריסין במשנה ובגמרא.. והתענגו מנופת צוף אמריו הקילורין לעין.. בפיהם ובפי כתבם הפליגו לדבר בשבח.. ויהללהו בשבח יקר וגדולה.. שנתקבל ספרי באהבה אצל רבותינו גדולי האומה, עיני העדה ומנהיגי הקהילות מכל החוגים ושכבות הציבור".

 הנופים על ג'וּב יוּסֻף מאת מדריך הטיולים שרגא שמידלר (באדיבות ערוץ היוטיוב של מדריך הטיולים שרגא שמידלר)

אחד האלמנטים, והבולט שבהם, אותו הגדיר המחבר הרב זאב (וואלף) זיכערמאן  כקו מנחה, הלא הוא היות הציטוטים והעדויות אשר מביא הוא בספרו ממקורות יהודיים טהורים וקדושים.

כך יש להתרשם מדבריו בהקדמתו לשמות (עמ' 18) בה כתב כך: "היות שהספר סובב הולך על פלאות מתורת ה'... ופעמים רבות נחשפו הפלאות הללו מתוך ספרים אשר המה ומחבריהם לא נתפרסמו כל כך ואינם ידועים לבני האדם, על כן שמתי דגוש מיוחד לבדוק ולתור הדק היטב אחר הספר ומחברו, למען דעת ולהווכח האם המחבר איש צדיק בדורותיו, וראויים הדברים מי שאמרם וממקום קדוש יהלכון, או שמא ישתקעו הדברים מאחר שאינם ממקור טהור[1]".

מחבר ספר 'אוצר פלאות התורה' כותב: "היתה הקפדה מיוחדת שבל ימצא בספרי שום דבר מבלי מקור מוסמך ומהימן ומראה מקום מדויק, למען ידעו המעיינים מבטן מי יצאו הפנינים האלה ואיה מקום כבודם".[2]

בהקדמתו לספר ויקרא כותב המחבר על רבו האדמו"ר ממונקאטש שהעיר לו על ספר שהובא ב'אוצר' בו טען האדמו"ר שהמחבר נהג לא כהוגן ודיבר בזלזול על חכמי דורו, ומעיד מחבר 'אוצר פלאות התורה' שהוא הוציא את הדברים ההם לאלתר[3].

עתה, אחר שהתבשמנו מרוח האמת ותיעוב הכזב המנשבת מבין דפי הספר, והתרשמנו כי מהימנות המקורות והימנעות מציטוט מקורות לא יהודיים הינם לחלוטין בני בריתו של המחבר, צער גדול יש לנו שבספרו הנ"ל שורבב מקור שאיננו טהור.

כך בספר אוצר פלאות התורה (בראשית תקעט)[4], תחת הכותרת "הבור שבו הושלך יוסף עדיין קיים" צוטט ספר 'אהבת ציון' שכתב על בור יוסף בגליל, וכך לשונו של 'אוצר פלאות התורה':

"בספר אהבת ציון (עמוד לד) כתב, שהבור שבו השליכו השבטים את יוסף עדיין נמצא כיום, והערבים קורין אותו 'גוב יוסף', ויש עליו כיפה עגולה. והבור הוא רחוק שתי שעות מגשר יעקב אבינו, אשר במקום זה עבר יעקב את הירדן, כדכתיב "כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה" (בראשית ל"ב י"א) והירדן צר שם מאוד, ואח"כ מתרחב הירדן ונכנס בימה של טבריא, וגשר יעקב בנוי מאבנים, ועד היום הזה הוא נקרא 'גשר יעקב' אצל הישמעאלים".

למשמע הדבר תצילנה אזנינו, הכי יעלה על דעתו של מחבר ספר 'אהבת ציון' צורבא מרבנן הלו הוא הגה"צ רבי שמחה ב"ר יהושע שהיה מגיד מישרים בעיר זאלזיץ  מחבר הספרים "נטיעה של שמחה" ו"לב של שמחה" לנקוט בכתביו כאי אלו אגדות מוסלמיות או נוצריות?!

ואף אם מלהזכירם לא נמנע, הלא לכל הפחות היה עליו להכחיש מכל וכל את אמיתות האגדות הללו, כפי שנוהג רבנו אשתורי הפרחי, בספרו בכפתור ופרח פרק י"א בעניין נבי דחי, וכפר מנדא שמצטט מסורות נכריות, ומכה אותם בקודקודם.

בעקבותיה של תמיהה רבתי זו, עיינתי בספר "מסעות ארץ ישראל" בהוצאת הביבליוגרף המפורסם אברהם יערי, שהביא וקיבץ לתוכו מספר רב של כותבי מסעות בארץ ישראל, ובתוכם יומנו המלא של רבי שמחה ב"ר יהושע מזאלשיץ, והנה, לא הוזכר שם הציטוט הנ"ל!

התשובה ניתן להסיק כפי העולה מהביבליוגרפיה המופיעה בסוף ספרו של יערי לפיו המו"ל בראשונה את ספרו של ר' שמחה היה חתנו ר' שלמה מדוּבְּנָא, המכונה רש"ד עליו נטען שהיה "משכיל" רח"ל, ולשם האדרת ספרו של חותנו, ליקט וגנב קטעים מיומן מסעו לארץ ישראל של שמואל בן דוד הקראי שעלה לארץ ישראל כמאה עשרים ושלוש שנים לפני רבי שמחה מזאלזיץ (בשנת ת"א -1641), ורש"ד שלבם ביומן מסעו של חמיו רבי שמחה מזאלזיץ כאילו ביקר במקומות הללו.

ר' שלמה מדובנה בחר ביומן זה לטענתו של אברהם יערי, מאחר שהיה כתוב בלטינית ולא היה ידוע לקוראי עברית, ואף צנזר את הדברים שמרמזים שכתב את היומן – יהודי קראי.

ר' שלמה דוּבְּנָא חתנו של הגה''צ שמחה יהושע מזאלשיץ עליו נטען שזייף את כתבי חמיו והוסיף עליהם מנוסעים אחרים, קראי ונוצרי
ר' שלמה דוּבְּנָא חתנו של הגה"צ שמחה יהושע מזאלשיץ עליו נטען שזייף את כתבי חמיו והוסיף עליהם מנוסעים אחרים, קראי ונוצרי

כמו כן, רש"ד ליקט מספרו של הנוצרי ריכרד פוקוק שפורסם בשנת תצ"ח (1738), תוך שהוא משמיט, מוסיף ומשנה מן האופן המקורי בו היו הדברים כתובים, כדי להעצים את היקף מסע חותנו לכדי ארץ ישראל כולה. האמת היה שרבי שמחה מזאלזיץ לא היה אלא בגליל בלבד. הוא נכנס לארץ ישראל דרך עכו, ועזבה דרך עכו, ובמשך כל ימי שבתו בארץ ישב בצפת ולא יצא הימנה אלא כדי ללכת אל קברי הצדיקים שבסביבתה.

הביבליוגרף והחוקר אברהם יערי
הביבליוגרף והחוקר אברהם יערי

לזיוף זה התייחס גם אברהם משה לונץ והעיר על כך במהדורתו. כראיה לדבריו כותב אברהם יערי שרבי שמחה מזאלזיץ לא ביקר כלל באזור טבריה, כיון שלא יתכן שנוסע חסיד כרבי שמחה יכתוב על "ההר המאושר" שם מסר 'אותו האיש' שר"י וימ"ש דרשה למאמיניו.

לכך אברהם יערי השמיט את דברי רש"ד והותיר את הדברים כפי שהיו במקורם, ולכך לא מופיעה התייחסות לבור יוסף במסעו של רבי שמחה.

ובכך קמה הפליאה העצומה וגם ניצבה כיצד בספר 'אוצר פלאות התורה' צוטט מסורת מוסלמית נוצרית אודות מיקומו הגיאוגרפי של 'בור יוסף', ולא עוד אלא שנקטו הלכה למעשה, ונטען שאם יודע אדם שהוא מזרע יוסף, ורואה את הבור שבו הושלך יוסף, חייב לברך "שעשה נס לאבותינו במקום הזה", ומדובר כמובן בברכה לבטלה.

מן הראוי היה ללמד סנגוריה על המחבר, מה עוד שמדגיש הוא בהקדמתו לבראשית: "אם המצא תמצא באחד מדבריי שגיאה וטעות, נא תדונוני לכך זכות ואל תשאו עלי חטא, כי בחפזי כל האדם כוזב, וכבר אמר נעים זמירות ישראל (תהילים יט יג) שגיאות מי יבין".

ויש לתלות שהרב זיכערמאן לא קרא בספרו של יערי, וכעין מה שבקש הרב זיכרערמן להימנע מקריאת ספרו של מאהדיר שאינו יר"ש. אולם יש לציין שיש מרבותינו זצוק"ל ושיבלח"ט שליט"א שהביאו את יערי בספריהם כגון הגרמ"מ קארפ מרבני מודיעין עילית בספרו 'הלכות חג בחג' (שמיני עצרת ושמחת תורה עמ' 42) וכתב עליו ר' אברהם יערי.

''ר' אברהם יערי''. מתוך ספרו של הגרמ''מ קארפ מרבני העיר מודיעין עילית (אוצר החכמה)
"ר' אברהם יערי". מתוך ספרו של הגרמ"מ קארפ מרבני העיר מודיעין עילית (אוצר החכמה)

יש לציין שדבריו של יערי על הזיוף בספר 'אהבת ציון' צוטטו בקובץ תורני ישורון (ח תשס"א) שנמצא על שולחנם של גדולי ישראל במאמרו של החוקר התורני הג"ר דוד קמינצקי (עמוד תשכא הערה  9) שעסק בפרושו לחומש לר' שלמה מדובנא.

במאמר זה הרב קמינצקי הסכים עם החוקרים שקדמו לו שטענו שבספר 'אהבת ציון' צוטטו נוסעים קראים ונוצרים. ברם הרב קמינצקי קבע שאין לרש"ד יד ורגל בזיוף כתבי חמיו ר' שמחה מזלאלזיץ.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

בספר אהבת ציון לר' שמחה יהושע מזאלשיץ נוספו הוספות מקראי ונוצרי, ולא מדובר בר' שלמה מדובנה קובע החוקר התורני הג''ר דוד קמינצקי. מתוך ישורון ח עמ' תשכא  (אוצר החכמה )
בספר אהבת ציון לר' שמחה יהושע מזאלשיץ נוספו הוספות מקראי ונוצרי, ולא מדובר בר' שלמה מדובנה קובע החוקר התורני הג"ר דוד קמינצקי. מתוך ישורון ח עמ' תשכא (אוצר החכמה )

לכן מן הראוי למחברי ספרי פלאות בימינו לעיין ולבדוק שוב ושוב, כדי שלא נגיע למצב בסילוף פסוקי התורה, והבאת 'מדרסי' מוסלמים ונוצרים, ובפרט בנקודות גיאוגרפיות בתורתנו הקדושה, שלא ניתן לסמוך על ספרות נוסעים עתיקה, שכן חקר הארץ אינו היה ברור באותם שנים.

ניסינו לקבל תגובה ממחבר 'אוצר פלאות התורה', ומאת נכדו קבלנו את הדברים הבאים בשמו: "נבדק הדברים, אם כנים הם, יישמט במהדורה הבאה".

• • •

[1] מוסיף המחבר סימוכין לדבריו מדברי אדמו"ר בעל מנחת אלעזר ממונקאטש (ספר דברי תורה ב אות עח) שכתב: "ואמת כי סיפורי מעשי הצדיקים האמיתים הם גורמים ליראת שמים ומסוגלים לכל דבר, על כן יתגברו הכזבנים הנ"ל ומדפיסים ספרים מזה, מלאים סתירות ושקרים, והמה, מבלי ומחריבי עולם בדברים כאלו שהם נגד התורה... וכן קיבלתי מפי אאזמו"ר הגה"ק (מהר"ש).. אשר צווח על ספרים מסיפורים כאלה שאינם בדוקים ולא מדויקים, ומעורבים בהרבה כזבים".

[2] עוד הביא מחבר ספר 'אוצר פלאות התורה' סייעתא למעלת הדבקות במקורות מהימנים מתשובתו הנוראה של הרמב"ם לרבי פנחס ב"ר משולם הדיין על ששגה במקור של דבר הלכה כך: "ואם גאון עוזינו ז"ל אשר העניק חמה בצווארו וממשה עד משה לא קם כמוהו, כתב דברים האלה, אמן מה נעני אבתריה, ומה יעשו אזובי קיר שנחלש כחנו ושכלנו עד מאד...ודאי ראוי שכל דבר קטן וגדול ייכתב עם מקור מדויק".

[3] בהקדמתו לספר ויקרא, נכתב כך: "רבבות אלפי שלומי אמוני ישראל מתענגים על ספרי", ואף מוסיף לספר לקהל קוראיו על כמה מקומות שקבעו שיעור מיוחד "ובמסגרתו לומדים בתוך רבים את דבריהם הקדושים והטהורים של חכמי ישראל המובאים שמה". כאן מודגשת שוב ההצמדות לאמינות המקורות הספר על "ההקפדה והזהירות להביא מאמרים יקרים וקטעים נאים אך ורק ממקורות נאמנים וטהורים, לבל יתערבו זרים ובורות נשברים בין אמרי שפר ויושר" ומביא ארוע על האדמו"ר ממונקאטש שהעיר לו על ספר שהביא בו המחבר נהג לא כהוגן ודיבר בזלזול על חכמי דורו ומעיד מחבר 'אוצר פלאות התורה' שהוא הוציא את הדברים ההם לאלתר.

[4] ברוקלין תשע"ד, הודפס בא"י-תשע"ה.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]