אאא

פרק א': סברת המקובלים שהמעמד הרוחני של ציון הרשב"י במירון, הוא מעין 'בית המקדש' של דורנו.

בעניין זה המקובל הגרי"מ מורגנשטרן ציטט את ה'צמח צדק' שכתב: "מירון הוא בבחינת הבית מקדש שבזה הזמן". המליץ על זה הגרי"מ מורגנשטרן: "וכדאיתא בזוהר הקדוש (ח"ב דך לח ע"א) על הפסוק 'שלש פעמים יראה כל זכורך את פני האדון וגו'' דא רשב"י, שבזמן הגלות אין לנו הבית מקדש המביא לנו גילוי אלקות, וכשנוסעים לרשב"י נוסעים לבחינת בית המקדש מעט שיביא לנו גילוי אלוקות".

ממשיך הגרי"מ מורגנשטרן: "וכל שכן בכותל המערבי ששכינה לא זזה משם, והרה"ק ר"ש מזוועהיל זי"ע כשחזר ממירון הלך שוב לכותל באמרו שהכותל המערבי הוא הדואר הראשי כידוע".

ברם, יש בחינות שקבר צדיק יותר חשוב מהכותל המערבי שכן הוא בדרגה מקבילה לקודש הקדשים שיותר חשוב מהכותל המערבי, וכך המשך דבריו של הגרי"מ מורגנשטרן:

"ואמנם יש גם כן בחינה פנימית יותר, שהצדיק האמת הוא בבחינת אבן השתיה שבפנים קודש הקדשים שלמעלה מכותל המערבי, שהכותל הוא חיצוניות דבית המקדש, והצדיק האמת הוא בבחינת בית המקדש בעצמו, ורשב"י ושאר צדיקי האמת הם בבחינת בית המקדש בעצמו, ועל כן נוסעים אל רשב"י לבא לגילוי אלקות ולהתעוררות מהשינה".

המקובל הגאון רבי יצחק מאיר מורגנשטרן (צילום: ארי קופרשטוק)
המקובל הגאון רבי יצחק מאיר מורגנשטרן (צילום: ארי קופרשטוק)
הגדלה

בהמשך דבריו הובא שהולכים אל הכותל המערבי ולשאר מקומות הקדושים כמו על ציון הרשב"י ושאר ציוני הצדיקים הגדולים כהשבעה רועים וקבר רחל ששם שורה שכינה שזה בחינת הבית המקדש שבזמן הגלות.

חשוב ביותר ההוספה של הגרי"מ מורגנשטרן באותו מאמר שדן בקדושת השכינה של בתי הכנסת הצמודים לציוני הצדיקים, וכך דבריו: "ובתי כנסיות ובתי מדרשות של הצדיקים ששם גם כן שורה השכינה הקדושה... וכל שכן בתי הכנסיות הקדושות שעל ציוני הצדיקים באמת כרשב"י ושאר הצדיקים שקדושתם כפולה ומכופלת". (ראה: עלון דעה חכמה לנפשך  יתרו תשפ"ב).

דבריו של המקובל הגרי"מ מורגנשטרן הם השלמה למה שהובא פה בשנים שעברו על המקובלים שלמדו מהזוהר הקדוש אותו כתב רשב"י שהעיד על עצמו שלקברו יש מעמד של בית המקדש בימינו.

הקטע הובא בקונטרס 'טיב מרון' למקובל רבי גמליאל רבינוביץ שציטט את הזוהר בזה הלשון: "(שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בַּשָּׁנָה) יֵרָאֶה כָּל זְכוּרְךָ אֶל פְּנֵי הָאָדֹן ה'", מי זה האדון ה', זה רבי שמעון בן יוחאי... צריך להראות לפניו". 

לפי דברי הזוהר האמור: ה'אדון', הוא רשב"י ולכן השם הנפוץ לרשב"י הוא 'אדונינו', שביהדות נאמר אך ורק על שני אישים: רשב"י והגר"א. (אומנם ראשי תיבות של אדמו"ר הם "אדוננו מורנו ורבנו", אולם רשב"י והגר"א קבלו את תואר זה מבלי לכהן כאדמו"רים).

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

כותב הגר"ג רבינוביץ: "נמצא שהעלייה למירון היא בחינה של 'עליה לרגל', שאז יש התגלות אלוקית, כעין ההתגלות העצומה שהייתה בעליה לרגל שלש פעמים בשנה בבית המקדש". 

ממשיך הגר"ג רבינוביץ: "ועל פי הדברים הללו יתחדש לנו חידוש גדול, שיתכן ויש 'חיוב' לעלות למירון, כיון שכיום אין לנו בית המקדש לעלות וליראות שם, נותרה לנו רק האפשרות הזו לעלות ולראות אל פני האדון ה' – דא רשב"י".

בעניין זה כתב במפורש המקובל רבי אברהם גלאנטי תלמידו של גדול המקובלים רבי משה קרודובירו - הרמ"ק: "הצדיקים נקראים אנפי שכינתא... 'פני האדון', שהאדון היא השכינה, הוא רשב"י... ומעתה כמה נאה לעלות ולראות פני אדונינו רשב"י ולהשתטח על קברו ג' פעמים בשנה", וישר כח לחוקר התורני הרה"ח יחיאל גולדהבר ששלח לי קטע זה של המקובל רבי אברהם גלאטי זי"ע.

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]