אאא

הלילה נציין שנה ללילה הנורא ההוא. הלילה שעדיין קשה לנו לעכל. הלילה בו קיבלנו את ההודעות המעדכנות בכל מספר דקות על הרוג נוסף בהר מירון. הספירה נמשכה עד לפנות בוקר, אז הגיע המספר לארבעים וחמישה. 45 קורבנות. האסון האזרחי הגדול בתולדות מדינת ישראל.

סמוך לכניסת השבת ומיד בצאת השבת התקיימו עשרות הלוויות. משפחה אחר משפחה נפרדה. יתומים, אלמנות, הורים, אחים, אחיות. אבל בלתי נתפס. אסון שזעזע את כולנו. כאמור, שנה אחרי ועדיין קשה לעכל.

כבר במהלך 'השבעה' היה ברור שתוקם ועדת חקירה ממלכתית לאסון הנורא הזה, למרות ההתנגדות של מספר חברי כנסת חרדים. שר הביטחון, בני גנץ, הכניס סעיף בהסכם הקואליציוני והממשלה אישרה את הקמת הוועדה.

בחודשים האחרונים יצא לי לעקוב אחר רוב דיוני ועדת החקירה. כל דיון מחדד את ההבנה עד כמה ההילולות התנהלו בעיקר על תקווה שלא יתרחש אסון. סמכו על הנס. לא היה בעל הבית. כולם מטילים את האחריות זה על זה, והבודדים שלוקחים אחריות מדגישים כי 'אחריות אינה אשמה'.

כבר בשבועות שלאחר האסון היה ברור לכל שמעתה ולהבא ל"ג בעומר במירון ייראה אחרת. לא עוד 'לסמוך על הנס'. הוועדה הגישה המלצות ולמעשה שרטטה את מתווה מירון. מיד לאחר הגשת ההמלצות, ראש הממשלה נפתלי בנט מינה את השר מתן כהנא לשר אחראי, השר מינה את ניצב בדימוס צבי טסלר לפרויקטור. 

השר כהנא אינו כוס התה שלנו, בלשון המעטה. כמעט בכל סוגיה אנחנו חולקים. לא מסכימים. אפילו נלחמים. גדולי ישראל רואים בו כמי שמחריב את הרבנות והיהדות, הוא כמובן בטוח שהוא זה שמציל את הרבנות והיהדות. ברור לכולם באיזה צד אנחנו. אך בנושא מירון צריך להסתכל על התמונה אחרת. מינויו המקצועי של טסלר היה איתות ראשון של כהנא: במירון לא תהיה פוליטיקה.

ואכן, בחודשים האחרונים פעל טסלר ביד חופשית. השר לא התערב לו בקבלת ההחלטות. המטרה היתה לעשות הכל כדי שההילולה תתקיים עם כמה שיותר משתתפים - אך בלי להתפשר על הבטיחות. טסלר לקח לצידו אנשי מקצוע מהבכירים ביותר, חלקם חרדים. נפגש עם כל הגורמים שיכולים להיות קשורים להילולה ולקהל המשתתף.

המתווה הגיע אליו הפרויקטור, לטעמי, סביר מאוד במגבלות הזמן וכמובן במגלות תנאי השטח. צודקים אלו הטוענים שהיה צריך לאשר ליותר משתתפים להגיע להר. אבל בזמן הקצר שהיה לפרויקטור להיערך, הוא הצליח להשיג את המתווה הסביר ביותר. לפני כל החלטה שהתקבלה, עמדה לנגד העיניים תמונת 45 הקורבנות. קל לבקר מהיציע, קשה יותר לקבל החלטות.

הציבור החרדי הפיק לקחים מהאסון הנורא. היה ניתן לראות זאת בהלווית מרן הגר"ח קנייבסקי זצוק"ל. 'ונשמרתם מאוד לנפשותכם'. פשוטו כמשמעו. גם בסקרים שנערכו במגזר החרדי היה ניתן לראות שרוב ככל הציבור מסכים עם הפרויקטור, מסכים עם ועדת החקירה, מבין שהאסון הנורא מחייב הפקת לקחים וקבלת החלטות קשות.

וכאן אנחנו מגיעים לקיצוניים, אלו שלא מוכנים לקבל כל החלטה הקשורה למדינת ישראל, גם אם מדובר בחיי אדם. במהלך הדיונים בוועדת החקירה כולנו שמענו את נציגו של כ"ק האדמו"ר מ'תולדות אהרן' שאמר לחברי הוועדה שלא יהיו משחקים, למרות שמדובר בחסידות שלא משתפת פעולה עם המדינה - בנושא חיי אדם הם יישמעו לכל החלטה שתתקבל, בלי משחקים.

אך עדיין ישנם כמה מאות קיצוניים המתכוונים לנסות ולשבש את הסדר בהילולה. מבחינתם, ההרוגים באסון זו "גזירת שמים" שלא ניתן היה למנוע לא משנה מה תהיה ההיערכות ולכן אין להגביל את מספר המשתתפים.

רק אתמול ראינו את התמונות של השקים המלאים בקטרים, סכינים יפנים, פטישים, ביצי צבע, וכפפות שנועדו על פי החשד לשמש לחבלה בתשתיות החשמל התקשורת, הכריזה, ובמסכים שהוקמו לשימוש בהילולה במירון בעלות של מיליוני שקלים. המשטרה עצרה את החשודים אך יודעת שבזה רק התחיל המאבק איתם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

ביממה הקרובה ייתכן ונחשף להפגנות אלימות, לניסיונות לשבש את הסדר הטוב. המשטרה מצידה מדגישה שתנקוט ביד קשה. הצדק עם המשטרה. אסור לאפשר לקבוצה שולית להרוס את האירוע כולו.

מאידך, התקווה שגם בכירי המשטרה יפנימו שלא כל הציבור החרדי מזדהה עם אותה קבוצה שולית. ככל הנראה - לפחות לפי ההערכות ששמענו - ייתכן ונגיע למצב של עומסים כבדים בחניונים. ציבור גדול ומתוסכל יעמוד שעות בשמש. לא לכולם תהיה סבלנות ועל המשטרה לנסות ולהכיל.

וגם אנחנו, הציבור העולה לחגוג במירון, צריכים לזכור ולהפנים: המשטרה אינה אויב. השוטרים נמצאים בשטח כדי לשמור על חיינו. כדי ליישם את מתווה מירון שנועד למנוע אסון נוסף. גם אנחנו צריכים לשמור על איפוק, למרות הקושי שיהיה בשעות ההמתנה, בדוחק להגיע אל הציון הקדוש. ואם אכן רוצים למנוע את שעות ההמתנה בחניונים, זה תלוי בעיקר בנו. אם אנחנו נקפיד לצאת מההר בזמן שנקבע לנו, אחרי כארבע שעות, הרי שהציבור הממתין בחניון יקבל את האישור לעלות להר. ערבות הדדית. 

ולצד השמירה על האיפוק, מיותר לציין עד כמה החובה עלינו לשמור על ההנחיות. מדובר בחיי אדם. בכל פעם שנחשוב על הפרת הנחיה נזכר בתמונת ארבעים וחמשה הקורבנות, שכן אף אחד מאיתנו לא רוצה להיות, חלילה, הקורבן הבא.