אאא

הייתי שם בהר, שעות לפני ההילולה ויצאתי בשעות הבוקר המוקדמות. לכולם היה ברור שהמתווה יקרוס, השאלה הייתה רק מתי. בכל תחנה בדרך להר היה ניתן להבין עד כמה הציבור מתוסכל ובצדק. ההנהגה שהייתה צריכה לקבל החלטות - במקרה הטוב נעלמה ובמקרה הפחות טוב - קיבלה החלטות רעות שהגבירו את הזעם והתסכול.

זה החל כבר במכירה המוקדמת של הכרטיסים. בתוך שעה בלבד אזלו הכרטיסים. הציבור זעם אך הבין. העניק את הקרדיט המוצדק לאנשי המקצוע ובראשם הפרויקטור צביקי טסלר. הציבור הפנים שלאחר האסון הנורא - השנה לא כולם יוכלו להגיע למירון ולהשתתף בהילולת הרשב"י.

שעות לפני ההילולה, עוד היה ניתן להעריך שהאירוע יסתיים בשלום. האלפים החלו לזרום לעבר הר מירון ונערכו לקראת הדלקה המרכזית והיחידה של האדמו"ר מבויאן. שעה קלה לפני המעמד החלו להגיע הדיווחים הראשונים על עומסים כבדים בחניוני הוויסות.  היה צפוי. אך ככל שהדקות חלפו התלונות גברו. לרגע עזבתי את מתחם ההדלקה כדי לראות מה קורה בהר. הופתעתי. נחשפתי להר כמעט ריק מחוגגים, מלבד האלפים הבודדים במתחם ההדלקה.

בדיקה קצרה מול מנהלת מירון העלתה שאכן בהר יש פחות מ-10.000 חוגגים. כמחצית מהמספר שאושר על ידי הפרויקטור. אך בהחלטה משותפת עם מפקד המחוז שמעון לביא, הוחלט לחסום את ההר מחשש שהאלפים ינהרו למתחם ההדלקה. טעות ראשונה בשרשרת טעויות שיובילו לקריסה. מרגע זה, חניוני הוויסות הפכו למוקד המתנה ארוכה ומייסרת.

לא צריכים להגיע להמתנה של שעות ארוכות, מספיק לחשוב על המתנה של שעה וחצי, כדי להבין שצריכים להיערך נכון מבעוד מועד. הציבור שהמתין שם הושפל. אין הגדרה אחרת. השפלה שהחלה עוד בעצירת ה'רענון', שהייתה למעשה עצירה מיותרת. מתחם ענק ללא מכירת שתיה ואוכל. שירותים לגברים ונשים ללא הפרדה. המוצרים שהוגשו לציבור היו עפר ושמש. כך גם בחניוני הוויסות, לא נערכו נכון. הציבור התקומם וחש מתוסכל. בצדק.

ואז, לאחר ממוצע של כשמונה שעות (במקרה הטוב) של סבל, סוף סוף הציבור מגיע להר מירון, כשהוא מצפה לפרוק קצת. מוזיקה, ריקודים, אווירת הילולה. אך מהר מאוד הציבור מבין שהרגו את ההילולה. המוזיקה בהר כובתה. הח"י רוטל נעלם ומה שהוגש לו במקום זה מספר מחסומים עם סדרנים שלא הותאמו לציבור, לצד שוטרים. בכל כמה עשרות מטרים מחסום נוסף.

הציבור סופג שעה נוספת של סבל. ואז מגיע רגע השיא: הכניסה לציון הקדוש של רבי שמעון בר יוחאי. כל מתפלל חושב לעצמו ברגעים האלו 'איזה סבל עברתי כדי להגיע לר' שמעון, לפחות יהיה לי את הדקה שלי להתפלל'. אך מהר מאוד כולם מבינים שמה שמחכה להם זאת תמונה אחרת לחלוטין.

בכניסה לציון, איך לא, מחסום נוסף. המתנה נוספת. הנה, סוף סוף הרגע המיוחד, נכנסים לציון. שם הם מגלים שרוול המזכיר מסלול שנבנה עבור בהמות המובלות לחליבה. אין הגדרה אחרת. בקושי שניה על יד הציון וכבר שוטר או סדרן דוחק בך בכוח לצאת מהמתחם. ביציאה מהמתחם, שוב אתה מגלה הר שומם. ללא מוזיקה, ללא מתחמי ריקודים. כלום. תשע שעות של סבל ובחזרה לסבל במתחמי האוטובוסים.

ברגע אחד לציבור נמאס. האלפים פרצו את המחסומים ונכנסו אל רחבת הציון וברגע אחד ההר חזר לאווירת ההילולה. שירים וריקודים. שמחה לכבוד רבי שמעון. ברגע הזה מפקד המחוז, שמעון לביא, מקבל החלטה דרמטית ונכונה. כלל כוחות המשטרה עוזבים את מתחם הציון. מאפשרים לציבור לפרוק, מונעים עימות אלים וחסר תועלת. החוגגים כבשו במהרה את ציון הרשב"י. מתווה מירון קרס.

אך במקביל מתקבלת החלטה רעה. רוב האוטובוסים שהיו בדרכם למירון נאלצו לחזור בחזרה. אלפים שכבר שעות נמצאים בדרכים בדרך לר' שמעון הוחזרו לבתיהם. החלטה נוספת שגררה זעם ציבורי מוצדק.

האלפים שפרצו למתחם הציון הם לא 'קיצוניים', גם אם נוח למתן כהנא ולמשטרה לטעון כך. רוב הציבור היה ציבור נורמטיבי שנמאס לו שמתייחסים אליו כאל בהמה. עם זאת, אכן היו מאות קיצוניים שהשחיתו את התשתיות והתנהגו באלימות מכוערת כלפי כוחות המשטרה. מראות שהזכירו לנו את שער שכם בימי הרמדאן. ידוי אבנים ובקבוקים לעבר כוחות המשטרה. והכל כמובן לכבודו של רשב"י. 

מולם המשטרה השתמשה ביד קשה. ובצדק. אין מקום לאלימות כנגד כוחות המשטרה, גם כשיש זעם מוצדק, אם כי אצל הקיצונים לא צריך זעם בכדי להתנגד ולתקוף את כוחות המשטרה. ותרשו לי לציין לשבח את התנהלות רוב השוטרים בהר. הסתובבתי במשך שעות במירון. ללא 'אישור מיוחד'. לראות מקרוב את התנהלות המשטרה. רוב ככל השוטרים הגיבו בסבלנות, גם הם עומדים בשמש במשך שעות ארוכות, הם אלו שמקבלים את פני הציבור המתוסכל ועדיין ברוב שעות ההילולה - לא שמענו על תקריות חריגות.

לצד זאת, צריך להדגיש, ראינו לאחר הקריסה גם מעצרי שווא, לכאורה. כאלו שעל פי עדויות לא עשו דבר, אך נעצרו באלימות קשה. גם לזה אין מקום. ובכלל, נראה שהמשטרה בנושא הזה נכשלה. ימים לפני ההילולה שמעתי את בכירי המחוז הצפוני שסיפרו על המידע המודיעיני, שיש קיצוניים המבקשים לחבל בתשתיות ולהחריב את ההילולה. בודדים מהם נעצרו, אך רובם הצליחו להיכנס להר, לפגוע בתשתיות ולהחריב את ההילולה. מה עשיתם עם המודיעין שהתקבל אצלכם?

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

הבוקר, יממה לאחר ההילולה, אין ספק שהוכח שהגבלת המשתתפים אינה ישימה. המדינה צריכה לפתוח כבר בשבוע הבא בהכנות להילולת תשפ"ג. לטפל בתשתיות בהר, בכדי שיהיה ניתן לאפשר לכמה שיותר ציבור להשתתף. בתקווה שכך גם יהיה.

ומילה על הפרויקטור. מהרגע הראשון סברתי שמינוי צביקי טסלר היה מינוי מקצועי וראוי. כך אני סבור גם הבוקר. הוא עשה הכל בכדי שההילולה תסתיים בשלום. למרות אין ספור מכשולים בדרך, למרות שהיו רגעים שגם חלק מהשותפים שלו לניהול ההילולה רצו בכשלונו.

מתווה מירון של טסלר נבנה על המלצות ועדת החקירה הממלכתית. אף פרויקטור לא היה משנה את המתווה. כך גם אף שר לשירותי דת. תרשו להעריך שגם אם ח"כ ישראל אייכלר היה ממונה לשר לשירותי דת - הוא היה מאשר מתווה שהוכן על בסיס המלצות ועדת החקירה. שנה לאסון הנורא, 45 קורבנות, ועדת חקירה ממלכתית, לאיש לא היה את האומץ לאשר מתווה אחר. ובצדק.

קל לעמוד מהצד ולבקר, קשה לקבל החלטות. ובכלל, הפוליטיקאים החרדים ברחו מכל אחריות. במקום לסייע בחודשים האחרונים לצביקי טסלר ולאנשיו - הם בחרו להחרים. למרות שטסלר איש מקצוע, לא איש פוליטי. יתרה מזאת, הם תקפו בחריפות את מאיר פרוש שרק ביקש לסייע לציבור שבחר בו. אז אנא מכם, חברי כנסת יקרים, חסכו מאיתנו את ההודעת לתקשורת. מי שבחר להפקיר את הציבור שבחר בו לכנסת, לא לסייע לפרויקטור בניסיון למצוא  פתרונות - גם כעת, שיישאר בצד.