אאא

שני ספרים החזיק מרן הגר"ע יוסף בספריה העצומה בביתו, כפי שפרסמנו, ולא נתן לבניו לעיין בהם: ספר "שושנת יעקב" על חכמת הפרצוף וקריאה בכף היד (עליו התבטא מרן זצוק"ל: "כי היכי דלא נגררו אבתרייהו"), וכן את ספר "מלחמות ה'" למארי יחיא קאפח שטען שספר הזוהר דינו כעבודה זרה (שבנו הגר"י יוסף הסביר ונימק שאביו עיין בספר כדי לראות את הטענות שלו, כדי שידע מה להשיב להם).

בביתו של מרן הגר"ע יוסף היתה ספריה עצומה של ספרי קודש, שע"פ עדות בנו הראשון לציון הגר"י  יוסף היו בה מעל עשרים אלף ספרי קודש, ללא ספרים חיצונים כשל ביאליק וכצנלסון[1].

הגר"י יוסף סבור שלאביו הגר"ע היו ספרים רבים ומקורות שלא היו לכל הרבנים, ומשכך לפסיקותיו יש משקל רב ועדיפות על פניהם.

כך למשל בעלון 'השיעור השבועי'[2] הובאה באריכות המחלוקת בין הגר"ע יוסף לחזון איש בעניין ברכה לבטלה בדעת הרמב"ם. החזון איש נקט שברכה לבטלה היא לא דאורייתא, לעומת הגר"ע יוסף שנקט שברכה לבטלה היא מדאורייתא ונסמך על תשובת הרמב"ם בעניין.

בעלון השיעור השבועי נכתב בשמו של הגר"י יוסף בין היתר:

"אינני יודע אם היה להחזון איש תשובות הרמב"ם, כי לא הייתה לו ספריה גדולה כמו שהייתה למרן זצ"ל של למעלה מעשרים אלף ספרים, ומרן למד בכל הספרים, וידע היכן נמצא כל ספר... אבל החזון איש לא היתה לו ספריה גדולה, מרן בצעירותו היה בבית החזון איש וראה שיש ספריה של כמה טורים בלבד, ולכן יש להניח שהחזון איש לא ראה את תשובת הרמב"ם, ואילו היה רואה היה מסכים שדעת הרמב"ם שאיסור ברכה לבטלה הוא מדאורייתא, שהרי כתב כן מפורש".

עוד הובא בשמו של הגר"י יוסף:  

"ואין לומר שהחזון איש לא סמך על תשובת הרמב"ם, כי הולך לשיטתו (באו"ח סמן לט אות ו) שאין לסמוך על כתבי יד של הראשונים שנמצאים בזמננו. שהרי תשובות הרמב"ם הללו הובאו כבר בבית יוסף (או"ח סימן רסט, תקנט ועוד) בדברי האחרונים, זה ספר מוסמך ולא כשאר כתבי יד שנמצאו בדורינו".

לרגל יום פטירתו ה-51 של חכם עזרא עטיה זצוק"ל ראש ישיבת פורת יוסף הובאו הדברים הבאים[3] בשמו הגר"י יוסף:

"החזון איש לא הכיר רבנים ספרדים, וכי איפה יראה מרוקאים ופרסים, בליטא?! ... הוא גר בבני ברק, ובמשך שנים לא הגיע לירושלים לבקר בכותל וכדומה, כי הרב קוק – הרב הראשי האשכנזי הראשון – היה חי, ואמר החזון איש, אם אבוא לירושלים אצטרך לבקר את הרב קוק, ואז יחשבו שאני מסכים עם שיטתו בהשקפה, ואם לא אבקר אצלו, זה חילול ה'.

עוד הובא שם בשמו של הגר"י יוסף:

"(החזון איש) לא הכיר את חכמי הספרדים, ספק אם הכיר את החקרי לב , פתח הדביר, בית דוד, מאמר מרדכי, יד אהרן, יפה ללב, רבי חיים פלאג'י, רבי יעקב פראג'י, מהר"י מולכו".

עוד הובא שם בשמו של הגר"י יוסף:

"פעם אמרו לו (לחזון איש) על איזו הלכה שכך כתב בספר 'שדה הארץ', ולא ידע שהיה אב בית דין בירושלים לפני כ-270 שנה. וגם לא הכיר את הספר פרי האדמה".

• • •

לאחר בקשת המחילה, נעיר שדרכי פסיקת החזון איש היא לא לחפש אחר מקורות רבים לפסיקותיו כפי שנהג הגר"ע יוסף ("וכן כתב, וכן כתב, וכו'"), ומשכך לא התאמץ החזו"א לרכוש כל ספר של רב עיירה הונגרית, בולגרית, תוניסאית או מרוקאית, כפי שלגר"ע יוסף היה בביתו עשרים אלף ספרים.

החזון איש החשיב ביותר את כח הסברא, ועמל בדעתו לכוון אליבא דהלכתא מבלי להביא ראיות ומקורות רבים.

פנינו אל החוקר התורני הנודע הגאון רבי יהושע ענבל, מחבר הספרים 'תורה שבעל פה', 'יורה דעה', 'תוקף השטר', ועוד, שכיהן בעברו כראש כולל דיינות, וכיום מכהן כחבר מערכת בכתב העת 'ישורון' ובאנציקלופדיה תלמודית ופעיל בארגון ערכים שחקר רבות אחר דרכי פסיקותיו של החזון איש.

הגר"י ענבל:

"א. מה שכתב על הספרים, הרי לרוב הפוסקים הגדולים פעם לא היה ספריה, ולמי היה כסף לספריות גדולות? רק יוצאי דופן כמו הרש"ש, רבי דוד אופנהיים, וכדו', אבל רובם ככולם לא היו להם הרבה ספרים, ואם היה להם צורך היו משיגים העתקה מדף מסוים.

"ורבים לא היה להם גם ש"ס, כמו רבינו המאמר מרדכי, הכותב באו"ח קעד' "כמדומה שהוא ברש"י או בתוס' ואין תחת ידי מסכת (ברכות)", ובסי' קעט' "שוב בא לידי מסכת ברכות ומצאתי שם..." ובסי' קנא' "מ"ש מרן שכ"כ תוס' בפ"ק דבתרא האמת אגיד שאין בתרא מצויה אצלינו", ובסי' תלג "שוב בא לידי מסכת פסחים". והוא מגדולי הפוסקים באו"ח.

"ב. ומה שעשה רשימה של חכמינו הספרדים שהחזו"א לא הכיר, תמיהני עליו, הרי מביא מהם בכמה וכמה מקומות, והחזו"א לא הכיר בהבדל בין אשכנזים לספרדים כמ"ש ביו"ד סי' קנט' "אין הפרש בין הארצות במקום שאחרונים חולקים על שו"ע", אלא ההלכה מוכרעת לפי מה שדנו עליה האחרונים אם הסכימו או שנחלקו, ולא משנה מאיזה ארץ הם.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

"ומה שכתב על תשובות הרמב"ם תמה תמה אקרא, הרי בעצמו אומר בהמשך שמובאים בב"י, א"כ הכיר אותם משם ומה צריך לספרייה כאן?

"קיצורו של דבר, חכמי ישראל הגדולים לא נשתבחו בספרייתם אלא בעומק עיונם".

לסיום הגר"י ענבל מעיר על דברי הגר"י יוסף כפי שהובא בספרו 'עין יצחק' כללי הוראה ח"ג עמ' תטו' שם כותב שלפי החזו"א באגרותיו ח"ב סימן מא פשטה ההוראה בכל ישראל להחמיר כדברי ר"ת ואין שום צד קולא בזה, וחשב שהכוונה ל'שיטת רבינו תם' בזמני היום, ומכח הבנה זו דוחה את דברי תלמידיו ה'ארחות רבינו' ורבי חיים קנייבסקי, שגרו איתו בביתו שכתבו במפורש החזו"א לא שמר את זמני רבנו תם ואפילו במלאכת דאורייתא.

ובאמת לא מיניה ולא מקצתיה, ואגרת החזו"א הנ"ל עוסקת בשיטת רבינו תם בנוגע ל'קוצו של יוד', ולא קשורה כלל ל'זמני היום'.

עין יצחק כללי הוראה ח''ג עמ' תטו'
עין יצחק כללי הוראה ח"ג עמ' תטו'
הגדלה

[1] כך הובא בעלון השיעור השבועי מס' 326 פרשת שמות תשפ"ב

[2] מס' 326 פרשת שמות תשפ"ב

[3] עלון 348 במדבר תשפ"ב

  • לתגובות, הערות, הארות, וכן לשליחת חומרים, מסמכים, ורעיונות למאמרים העוסקים בתחום היסטוריה יהודית, נא לפנות לכתובת אימייל: [email protected]