אאא

"ויקחו אליך - למשה - פרה אדומה"

אבל רגע, מה משה יעשה עם הפרה? ענין הטהרה שייך בעיקר לכהנים, ואהרן הוא הכהן הגדול (אלעזר בנו סגן, והוא זה שהתעסק בפרה בפועל), אז למה שיקחו את הפרה למשה?

אומרים חכמינו ז"ל:

אמר הקב"ה למשה: "לך אני מגלה טעם פרה", ולכן מצוה זו נקראת על שמו של משה רבינו.

מן המפורסמות שמצות פרה אדומה היא חוק, "זאת חוקת התורה", דבר שאין לו הבנה והשגה בשכל האדם. אין ספור מדרשים ודרושים, דרשו הדרשנים על יסוד קבלת עול שבמצוה זו.

אלא שכאן מגלים לנו חכמינו, שלמשה רבינו הקב"ה גילה טעם פרה, ולכן נאמר "ויקחו אליך".

וכאן הבן שואל: וכי יש טעם וסיבה הגיוניים למצוה זו?

מסביר הרבי מליובאוויטש:

באמת, לפרה אדומה אין טעם הגיוני, "חוקה חקקתי גזירה גזרתי". אלא, שמשה רבינו היה ברמת ביטול כ"כ נשגבה, כל רצונו ומציאותו לקיים רצון ה'. בהתאם לכך, משה רבינו היה כ"כ שמח בקיום "מצות פרה אדומה" להיותה רצון ה'.

ואדרבה: במצוות הגיוניות אחרות מתערבת הסיבה ההגיונית לקיום המצוה, ואמנם גם בהן יש שמחה, אך בתוך השמחה מתערבת השמחה של ההיגיון השכלי (מצוה הגיונית). לעומתם, "במצות פרה אדומה" לא התערב השכל וכך נשארה רק שמחה של מצוה בלבד. זה כ"כ שימח את משה עד שהגיע לטעם והעונג האמיתי בקיום המצוה, וזה הכוונה "לך אני מגלה טעם פרה" איש בדרגת ביטול כמו של משה, מגיע לטעם (לא טעם הגיוני אלא טעם תענוגי) האבסולוטי של פרה אדומה.

מכאן אנו צועדים לקראת ביאור מרתק במהותו של משה רבינו, לכבוד היום הקדוש ג' תמוז אותו הרבי כינה "אתחלתא דגאולה":

פרה אדומה זה חוק, כדי ללמד אותנו לקיים את רצון ה' "ככה" בלי שום סיבה, בסגנון הדרשני-צחותי: "אשרי העם ש'ככה' לו".

ואם פרה אדומה זה חוק, ולמשה רבינו גילה ה' "טעם פרה אדומה", אז למה מצוה זו נקראת ע"ש משה רבינו, שהרי אצלו זה לא חוק?

מסביר הרבי מליובאוויטש שזה נובע מצד מהותו של משה רבינו.

למשה רבינו (כמו כל אדם) יש שני מישורים בחייו, המישור האישי והמישור הציבורי.

במישור האישי משה רבינו הוא נשגב ומרומם, זה האיש שהתייחד עם הקב"ה ארבעים יום (×3 לדעת רש"י, או ×2 לדעת הרמב"ן) בהר סיני, בלי לאכול ולשתות… הוא אכן הבין והרגיש טעם פרה אדומה.

לעומת זאת, במישור הציבורי משה מנהיג את עם ישראל, בהתחלה דאג להם למן, משנפטרה מרים (בפרשתנו) דאג משה גם למים, ומשנפטר אהרן (גם בפרשתנו) דאג משה גם לענני כבוד.

אז בעצם, למשה רבינו במישור האישי לא חסר כלום, הוא יושב עם הקב"ה על התורה "להתענג על הוי'". מה חסר לו???

אבל לנו - עם ישראל - חסר, ועיקר תמצית חייו של משה הם עם ישראל, כך רש"י בפרשתנו (כא.כא.) מבאר את הפסוק "וישלח ישראל מלאכים" ובמקום אחר כתוב על אותו מקרה שמשה הוא זה ששלח מלאכים, הכיצד? "ישראל הם משה ומשה הוא ישראל כי הנשיא הוא הכל".

אמנם משה כשלעצמו דבוק ומיוחד עם הקב"ה, התגלה לו "טעם פרה" ולא חסר לו כלום. אבל אנחנו מה? מה איתנו? לנו חסר, וכיון שחסר לנו זה פועל על משה שגם הוא ירגיש חסר.

• עשו לייק לעמוד הפייסבוק של 'כיכר השבת' ותישארו מעודכנים

זה טבעם ומהותם של נשיאי הדורות לדורותיהם, אנשים שכל ימי חייהם היו מוקדשים מסורים ונתונים לעם ישראל.

זכינו בדורינו שהקב"ה העמיד לנו את הרבי מליובאוויטש, אף הוא כקודמיו הקדיש את כל כולו למען עם ישראל באהבה ובחיבה אין קץ. החל משליחת שלוחים בכל רחבי העולם, הרבצת תורה והפצת מעיינות החסידות, ברכות לאלפים חלוקת דולרים לרבבות וגם "כוס של ברכה".

יה"ר שנזכה אף אנו להידבק בצדיק האמת, ולקיים הוראותיו הנפלאות. ועל קצה המזלג:

ח'ומש ת'הלים ת'ניא היומיים, ר"ת חת"ת שיפיל "חתת אלקים" על אוייבינו.
רמב"ם היומי שנזכה לגמור כל התורה כולה בכל שנה.
הפרשת איזה פרוטות לצדקה מידי בוקר לפני התפלה.

והעיקר להוסיף אור בעולם, אור של צדקה ואהבה, להתכונן ולהכין את כל בני ביתנו וסביבתנו לקראת הגאולה האמיתית והשלימה.

לע"נ אבי מורי, ר' אליהו ב"ר אשר.


לתגובות והארות:
[email protected]