אאא
מרוב תסכול הוא פתח את המחשב והחל להקליד, כמעט ללא שליטה:

"א' טבת תשפ"א

לכבוד: החבר הדמיוני שלי.

חבל שאני לא מכיר אותך ושאין לי כתובת לשלוח אליה את המכתב הזה. אני כל כך סובל ולצערי אין לי את מי לשתף במה שאני עובר. אשתי לא חולמת מיהו בעלה, הילדים שלי לא חולמים מיהו אבא שלהם, ואפילו אני בעצמי לא מוכן לקבל אותי.

רק חבר דמיוני כמוך יכול להבין אותי, ולגרום לי להבין שאני לא מפלצת, ושהקב"ה אוהב אותי גם כשאני נמצא במצבים חשוכים מאד ושהוא עדיין חפץ בקרבתי (בהנחה שהוא אכן חפץ).
כחבר דמיוני אתה נמצא לצדי תמיד, אתה בשבילי ולא אני בשבילך. אתה עוזר לי למצוא את הדרך מבלי לבקש ממני התחייבות כלשהי ומבלי להציב בפניי דרישות. חבר אמת.

אבל לא, אתה דמיוני. ובעולם האמתי אתה לא קיים.

אני טיפוס שלא ממש משויך, לא מעז להרים טלפון או להתחבר למישהו, אני דבוק למקלדת ולמסך ולא מצליח להתנתק...

"פינג", הוא ראה לפתע, חלונית נפתחת. "האם תרצה לשאול שאלה? צוות המשיבים של 'אקשיבה' ישמח לסייע לך".

"אין לי שאלה", הוא היה מתוסכל, ועמד לסגור את החלונית, אך משהו עצר בעדו.

"רגע" הוא מלמל לעצמו. "אמרתם שקוראים לכם 'אקשיבה' - זה אומר שאתם מקשיבים? אני דווקא רוצה מישהו שיקשיב לי" הוא אמר בהשתאות.

הוא פתח את חלונית הצ'אט וכתב: "לכבוד משיבי 'אקשיבה'. אני מרגיש שאף אחד לא מקשיב לי. אני מרגיש שכולם נותנים לי עצות כל הזמן ואף אחד לא באמת מסוגל להקשיב ולהכיל את הסבל שאני עובר. האם יש לכם פתרון בשבילי"?

"שלום וברכה, מדבר מנחם מאקשיבה. אני שומע את הכאב שאתה עובר והוא בהחלט נוגע לליבי. תרצה לספר לי קצת על עצמך"?

"אני חווה כל כך הרבה כאב, ואני לא באמת חושב שאתם יכולים לעזור לי. זה גדול עליכם". הוא כתב בציניות.

"אתה צודק. אף אחד לא יכול להבין את הכאב שהשני עובר, ואני בטוח שהסבל שלך גדול יותר משאני מתאר לעצמי".

"בדיוק. אז כיצד תוכלו לעזור לי? כל אחד היום חושב שיש לו פתרונות לכל מצב", הוא המשיך להטיח.

"לצערי אני לא יכול להבטיח שאני יכול לפתור את הבעיה שלך, אבל יש משהו אחר שאני יכול להבטיח לך בצורה חד משמעית:

אתה עובר סבל נורא, ואת הסבל הזה אתה עובר לבד. מעכשיו אני מוכן לסחוב יחד אתך את הכאב ולהתמודד יחד אתך. האם אתה מעוניין בשותף לסבל?"

המשך הסיפור שייך לנחלת ההיסטוריה. איציק הוכוון למענה מקצועי ששינה את חייו וסייע לו לעלות על דרך המלך. איציק של היום הצליח לייצב את עגלת חייו, והיום הוא נוסע בביטחון ובשלווה.

אך מה שאיציק לא יודע עד היום, זה שהוא ניצל בזכות אבא של אשתו - ר' נחום.

......

הדלקת נרות חנוכה הסתיימה זה מכבר, הנשואים כבר עזבו את הבית, ר' נחום התיישב על יד הגמרא כשצלצול הטלפון ניסר את השקט. "ר' נחום? מדבר מוישי".

"מהכולל?"

"כן, מכולל 'סורוצקין'... למדנו יחד זוכר?..."

"שוב פעם מאצ'ינג"?

"נכון היו הרבה מאצ'ינגים, אבל הפעם מדובר במשהו שונה לחלוטין".

"כל אחד אומר לי שהוא שונה. תגוונו"

"שכשתשמע תחשוב אחרת"

"חבל על הזמן שלך. אני והמאצ'ינגים סיימנו".

"רק תשמע!"

"שומע"

"אתה מכיר את האנשים שמתבשלים מבפנים ומתביישים לספר? אתה מכיר את האנשים שנזרקו מעבר לגדר כשאף אחד לא עמד בעברה השני של הגדר כדי לקלוט אותם ולסייע להם למצוא את מקומם? אז 'אקשיבה' דווקא נמצאים בדיוק שם.

"אוקיי, ולמה אתם צריכים כסף?"

"למה אנחנו צריכים כסף? אתה צודק, שאלה טובה.

המשיבים שלנו באמת פועלים בהתנדבות. הם אנשי מקצוע שתורמים כמה שעות בשבוע כדי לתת מענה לאנשים שלא מקבלים מענה לכאב שמציק להם. אבל בכדי שהארגון יצליח להגיע לכמות ההולכת וגדלה של אנשים מהציבור שלנו שהולכים לאיבוד ואין להם מענה, שווה לשלם כמה שקלים בכדי לקבל חשיפה טובה יותר באינטרנט, וגם להגדיל את התשתיות האינטרנטיות עולה לא מעט.

הארגון הזה נוגע במקומות הכי כואבים בציבור שלנו, עוד לא פגשתי חרדי שהנושא הזה לא מדאיג אותו.

"במשפחה שלי אין דברים כאלו. זה נוגע רק לאנשים ממשפחות אחרות"

"לך תדע ר' נחום...

אם הבן או הבת שלך יגיעו לסיטואציות קשות, אתה בטוח שיהיה להם נעים לפנות אליך?

אם יהיו להם שאלות באמונה, או שהם ייקלעו לסיטואציות רגישות, יהיה להם נעים לשתף אותך?

"לי יש קשר מיוחד וקרוב עם הבנים והבנות שלי. הם מרגישים בנח לשתף אותי בקשיים שלהם"

"צודק, אתה באמת מיוחד. אבל יש כאלו שלא.

מהיכרות אישית אני יכול לומר לך שמנהלי הארגון הם לא אנשים שמחפשים כסף, הם אנשים עם תחושת שליחות עמוקה. גם אם זה לא נוגע אליך תתרום בכדי לסייע לאנשים ממקומות אחרים".

"אי אפשר לעמוד ביכולות השכנוע שלך. קח 200 שקל וזה המאצ'ינג האחרון שאתה פונה אליי בהקשר אליו"

טוב, גם 200 שקלים זה סכום מכובד. יישר כח! יישר כח!
 
*****
נכתב על בסיס סיפור אמיתי, ע"י ישראל גינצבורג - משיב באקשיבה